שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 6 שנים. 21 ביוני 2017 בשעה 6:17

אני מודה שהתחרפנתי. 

לקח לי כמה ימים להתגבר, ותהליך ההתגברות הזה שלי היה כרוך בהרבה מאוד דרמה מיותרת. בהרבה מאוד כאב שאני יצרתי במו ידי. כאב מיותר לחלוטין.

אני ממש בסדר עכשיו. 

שלווה.

מקבלת.

 

 

ואני רק מצירה על כך,

שההתחרפנות שלי השפיע כה עמוקות גם עליך.

מצירה מעומק הלב.

 

מתנצלת ממש.

 

כמהה לתקן ולשפר. 

כמהה לעלות. 

 

 

מבקשת לומר לך שאתה חשוב לי מאוד. 

שאני מעריצה אותך.

 

 

ומעבר לזה גם להגיד לך תודה

שלא מוותר עלי.

ושלא מתייאש ממני. 

 

 

תודה שאתה לי. ושנותן לי להיות לך (כשלא מתחרפנת).

 

אני מתגעגעת אליך.

 

חשופית.

 

 

צ'יטה​(שולט) - השאלה היא מה הפונקציה (מה זה נותן לך), ההתחרפנות? }{
לפני 6 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - השאלה היא מה האלטנטיבה :).
וכשאדע את התשובה, יותר נכון כשלמד את התשובה, אז אחדל .
לפני 6 שנים
סועד קשוח - חבל רק שאני לא יודע להקשיב, להכיל את התחושות, להרגיש בין המילים, להסביר ולהנחות אותך בתוך ההתחרפנות, לנתב ולהעניש בצורה חכמה שמותאמת לך, לקבל בסבלנות את הרעש, למחול במהירות, להצפין את האגו וליישר את האמפליטודות כך שהזרם יהיה בפס עולה רחב יותר.

קשוח עף על עצמו לרגע. (:
לפני 6 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - אדוני, אני כבר אמרתי שאני מעריצה אותך?
אתה קורא אותי.
טוב.
ממש טוב.

זה פשוט ויפה כך.

והקטע הכי מטורף. זה כשהסערה שוכחת לי, אני בעצמי לא מצליחה להבין על מה היא הייתה.
מה הסיפור הגדול?!
זה קצת פיסיכי.
אני יודעת.

תודה שאתה - אתה, איתי.

שלך.
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י