יומן מסע

אני רוצה להודות לך.

לפעמים ברוגע, 

בשקט המיוחד שלנו שאתה יוצר,

הבדסמ בולט יותר מבסוער.

נכנס עמוק יותר לחריצים בגוף.

מתברג עמוק יותר בשכל,

שם, 

מתבשל  לה ההבנה שאני לשימושך.

ככל שתבחר בי.

צעצוע שלך, ילדה שלך,

שתישמח להיות כזו, עבור שנינו.

אני תוהה אם הירח חייך אלינו,

בעוד השמש שקעה.

הייתי שוברת את הרגל עוד אלפיים פעם, אדוני,

רק כדי לתת לך את יתרת האני השלמה. 

וכתוספת לתשובה אליך, לשאלה שלך אלי, אומר כך-

לפעמים אדוני, 

הרוגע הוא הלמטה הטהור ביותר שיש.

כי הוא מבטא בצורה מושלמת, חד משמעית ולא ניתנת לערעור- את הרצון הבלעדי שלך.

מי אני, אדוני, אלולא רצון זה?

תודה רבה 

על מה ומי שאתה.

מסתכלת עליך, מלמטה, בעיניים פקוחות לרווחה,

ומעריצה כל תא ממה שרואות עיני.

שלך

}{