יומן מסע

יש כאלה שגורמות לי לחייך. 

אלו הן בדרך כלל מחבר או מכר. הן מביעות דאגה או הלצה, מתעניינות בשלומי או מנהלות שיח בנושא מסוים.

הן נעימות.

ומבורכות.

ויש כאלה שעושות לי בחילה.

כאלה שאני נגעלת שאני מקבלת בכלל.

הן נעות בין הגיחוך לעלבון ובעצם לא עושות יותר מלסמן את השולח ברשימה שלא קיימת בשום מקום, ואשר אומרת - לא.

יש כאלה שהן מיותרות.

אני אדישה וחסרת רגש. הן שקופות. 

ויש את האדומה ההיא ממך.

קצרה קצרה.

ואני קוראת אותה מאז אולי בפעם המיליון. 

מלטפת עם האצבעות את האותיות הלבנות המונחות לי על המסך, מחבקות אותי. מחממות. 

יש אדומות , כך מסתבר, שהן נדירות.

יקרות מפז.

יש אדומות שמאדימות.

אותי.

שלך

}{