י"ז בחודש הגיע
ואני כל כך מתרגשת על כך.
רק לפני שעה קלה ראיתי אותך, הסנפתי אותך, טעמתי והגמרתי אותך וכבר אני מתגעגעת.
כבר מתמלא בי החוסר לנוכחות שלך, לקול שלך, להנחייה.
איך אתה מוביל אותי אט אט, בכל צעד ושעל, עולים כלפי מעלה ביחד כאשר אתה ממעל ואני מוצאת את מקומי חפונה בך, מתכדרת פנימה וגדלה מבפנים.
נראה שבכל צעד קטן קדימה אנו נוגעים אוטוטו בפיסגה ואז אתה מגלה לי כמה אינספור צעדים יש במישעול הזה, ביער ההפתעות שאתה לוקח אותי בו ומוביל בביטחה.
היה לך טוב, כך אמרת
באמת אדוני?
האם אני באמת גורמת לך אושר כפי שאתה ממלא אותי בשימחת חיים שסוף כל סוף נמצאה בי, ארוזה ועטופה בנייר חום ישן שאף אני עצמי לא העזתי לקלף .
ואני רוצה כל כך, מבקשת ומתחננת שתאפשר לי לשמר את הרגע הזה לעוד 30 לילות
שתאשר לי לענוד שוב את הקולר המשייך שלך על צווארי.
אמרת שאתה דן עם עצמך בכל פעם מחדש ואין הקילור אוטומטי כברירת מחדל.
אני יודעת שכך ולכן מתרגשת אף יותר מגודל המעמד.
האם אני סאבית טובה עבורך ומספקת כדי שתמשיך להיות לי מגדלור ותאיר לי רגעים קסומים של חיים?
אתה מדהים בעיני, אדוני
מבקשת
