יומן מסע

כך אמרת מספר פעמים לפני.

התעקשת אפילו.

אז ברוח הזו נסעתי אליך.

אני הרי כולי מוכוונת להיות לך. עבורך. זהו המצב התמידי שלי. 

קניתי סושי.

ציפיתי לרגוע.

בפגישתי אותך עוד לא חשדתי בכלום.

זה הריח שלך ששיכר אותי.

המגע שלך שסימם.

הרוגע הנפשי שבנוכחותך, שמשאירה את התודעה שלי סומא למתרחש.

ואני מרימה עיני אליך.

ולאט לאט אני מזהה אותו.

את המבט הדומי הזה שלך. המוטרף.

לא ניתן לטעות במבט הספציפי הזה בעינך.

רגע , אדוני, רגע, אמרת ככה ברגוע היום.

ברגוע. בטח ברגוע. 17 מקלות קיין שפוגשות את אחורי זה רגוע. תואם כל כך את בקשת היום שלפני.

צורבות

מרטיבות

וכבר אני על גבי מפוסקת למולך, משפריצה את חיי החוצה.

הכל רטוב.

אני מרגישה אצבע ועוד אחת ועוד אחת.

ככה ברגוע.

ועוד אחת. ועוד אחת..

אני מורחבת וכואבת.

אני חושבת על הטורנדו המתחולל בין רגלי. טורדנו ברגוע.

הכל רטוב ונדחס ועקשני.

היד שלך בתוכי. ברוגע שלך היא נדחקה פנימה כולה. וזה כואב.

וממלא.

אבל גם נעים כל כך ומענג.

אני מרגישה את הרטיבות שלי נוזלת לי עד הבירכיים.

ואז בבת אחת אתה נשלף ממני וחודר..

כמה מתאים זה אורגזמה לכל אצבע.

כאילו הרווחתי זאת.

כאילו מתנתך אלי.

כאילו תכננת מראש. 

סשן ככה ברגוע אדוני.

מחוייכת

עטופה

וכבר מתגעגעת.

תודה לך כל כך.

}{

שלך.