יומן מסע

פוסט תובנות:

# כמציעים לך אוכל לטעימה. קחי. אין שמץ של מושג למה מסוגל השולט הרעב שלך

#2 זה דבר אחד לקנות כלי משחיט כמתנה. ודבר אחר לגמרי ליילל מכמה שהם כואבים. אם כבר קנית. תסבלי בשקט. כי למה שהשכנים יסבלו איתך?

#3  אם חשבתי שספנקר זה עוצמת כאב נמוכה, יחסית לשוט, התבדתי. זה לא הכלי - זה היד. שלו כמובן.

#4 כשיש סשן מצחיק, הספייס לא מגיע בבום. העונג מתגנב אליך לאט. עולה בך. ומציף אותך. ונמשך הרבה הרבה יותר זמן.

#5 קולר שאפשר לענוד בציבור זו מתנה מתחשבת ממש. זה אוצר :). תודה.

#6 כל האמצעים כשרים. וכשאני קשורה,  אין קשר בינם לבין המטרה :). לא באמת. הייתה מטרה? (נ.ב לא נפל!)

#7 ברבורי החוסר ביטחון שלי- לא עושים עליך רושם. אתה יודע למקם אותם בדיוק איפה שמקומם. ותודה על זה.

#8 זה מתחדד כמה שאני מעריכה אותך עם כל הסנפה שלי את עורך. עם כל רגע מנוכחותך. 

#9 אי אפשר שלא להתאהב בך. שוב ושוב ושוב ושוב.

#10 אז מתי שוב?