יומן מסע

יש חשק לפרוץ מחסומים. 

להרקיע לשמים גהוהה מעל . 

לתת לכוס הנוטף סטירה ופורקן, למלא אותו ואת תאוותו.

לתת עורי את המגע הנדרש.

להרגיש את העין מתגלגלת בארובתה תוך כדי הספירה הענוגה.

לרסן את פרקיי ולצלול לתוך הוויה אחרת.

בה הסאבית שבי יוצאת ממחבואה היומיומי. 

למצוץ לאטרף את כל הצוף האפשרי.

במיוחד לאור ההתנהלות של חיי.

אם כבר בטירוף, אז בו עד הסוף.

לנסות

לחוות

לכאוב

עוד.

לממש את הכי כמוס והפרוע במעמקי הראש.

לחיות.

לחיות כמו שלא חייתי מעולם.

לחיות כמו שאני רק מדמיינת. כמו שחפצה. ללא עכבות. 

להנות מחויות מעצימות, ממלאות,

לחוות גם כאלו שפחות, כי הן מחדדות את הקצוות, נותנות טעם וכי אני חזקה מספיק להתמודד איתם. לקפוץ למים הקרים,

להנות מדקירות הקור את העור המתקשה.

לתת לאדרנלין להמריץ בי את הסמים שהמח מפיק.

 הרוח,  הרוח היננה חופשית, אין קשרים בה או חסימות ורוע . רק אהבה מצויה בי.

טהורה.

לאפשר לך את אותו האושר. 

את אותו החיפוש הממלא את הנפש.

לא מתוך אילוץ, אלא מתוך החדווה שבעשייה. האושר שמבפנים. 

להשתגע אדוני,

איתך.

יחדיו.

ננוח אחר כך.

כי מותר 

ואפילו צריך

ובמיוחד כי חשוב.

כדי שכשנשכב על ערש דוי, נוכל להזכר בחיוך ערמומי של מי שחווה ויודע, 

כי נפשינו תהה מלאה.

כי הלב מלא ואדום.

וכי הגוף יודע מרגוע.

אני מבקשת ממך טירוף, אדוני.

בוא נחיה.

מתגעגעת

♡