יומן מסע

סקס אחר.

בטח שיש.

אבל לא כזה שמגיע מקצה הדגדגן האדום הנפוח ומהזין הקשה שממלא את כל תאוות דפנותי.

לא רק מהתפוצצותך הענוגה בי, מהולה בקולות מיבבים שלי ונוהמים שלך. 

אלא כזה שמגיע לאחר שהגוף נכנע לכאב שניתן לו באהבה,  כזה שהעונג שבתחושה הושג בזכות ולא בחסד, הוא פרס, ולא רק מילוי צורך בסיסי,

הוא הגראנד פינאלה, למלאכת מחשבת של רוגע ונועם והוויה אחרת, באמצעות מה שאתה מחליט לבצע בי.

כן.

הם מספרים שלנו שיש סקס אחר.

אבל הם ממש לא מגלים לנו הכל.

לא משתפים בסוד, בלחישות באוזן, וגם לא בתרועות רמות-

את זה שיש אהבה אחרת.

אהבה כזו שונה, אמיתית.

אהבה שרוצה, אבל גם מאפשרת.

גורמת לכל מה שהוא (מי? נו באמת!) כתב בפוסט שלו.

כנה כזו.

מהפנטת.

יקרה.

מי ידע שהיא קיימת לפני זה.

אז אל תספרו שיש סקס אחר.

השיר אומר אמת.

אבל לא את כל האמת.

תאספו את כל היקרים לכם, ותגלו להם-

שבעצם, יש בכלל אהבה אחרת.

שלי.

אליך.