שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 6 שנים. 15 בינואר 2018 בשעה 9:12

בוא אלי,

תניח ראשך אל בין שדי, תרגיש את נשמתי הכבדה והרשה לי ללטף את ראשך.

הרשה לי לנשום אותך לתוך תוכי.


בוא אלי,

ככה, כמו שאתה, עירום.

הרשה לי להיות הפורקן לטרדות הרבות המנקרות בראשך היפה, הרשה לנו להיות הבועה המשחררת, החדר הפרטי, המוגן.


בוא אלי,

חבק אותי חזק, קרב גופך לגופי הכמה להיות איתך,  מתחתיך, וסביבך.

כן, אני יודעת שזה מוזר, אבל הגוף שלי לא מסוגל לקבל כאב היום. דואב לי מדי בנשמתי מלהתגעגע אליך.

הכאב האחר, גם הוא יבוא. כשתחייך יותר. כשתנוח קצת.

יש לנו זמן, אהובי. יש את כל הזמן שנרצה.


בוא אלי,

אתה בטוח פה, אצלי.

לא יכול לטעות.

לא יכול לבחור שגוי.

לא יכול אלא להיות לי למושלם. להכי טוב לי בעולם.

 

 

בוא אלי,

ותן לי את הזכות-  להיות לך.

סועד קשוח - היה רך ומכיל.
מכלול של תחושות היקפיות בשלל גוונים.
נעימות של בית.

מכלול?
כן,
שכחת לספר שמצצת לי את הזין שעה.
זה עזר לרוך להתקשות ולחיזוק שרירי הלסת.

עדיין כואב?
לפני 6 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - וגם גמרתי לך על הרגל כמו כלבה,
וגם זה היה שעה וחצי, אבל מי סופר ? :)

בטח כואב.
בעיקר הבית שחי ♡
הלסת יכולה עוד. ועוד הרבה :)


תודה, אדוני.
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י