יומן מסע

יש משהו ביום הזה, בטקס הזה שלנו, שמדגיש לי כל פעם מחדש, כמה זה לא ברור לי מאליו.

כמה חששות ופחדים יש בי.

ואולי מישהי אחרת יכולה להיות טובה לך יותר ממני,

מתאימה לך יותר,

מסוגלת ליותר.

מתאמצת יותר וטועה פחות.

יפה יותר ומצחיקה יותר.

מעוררת יותר.

אבל זו אני פה. 

ואני אוהבת אותך כמו שאף אחת אחרת לא תוכל. 

ואכפת לי.

כל כך אכפת לי , ממך וממה שבנינו פה.

וזה יקר לי. 

לגמרי וממש.

אני מאמינה בנו.

ומבקשת,

על בירכי החשופות,

ומתוך גופי הדואב מגעגוע,

להמשיך להיות שלך, אדוני.

בבקשה

♡