השיח האחרון בינינו הוליד את הזכרון בדבר הטקסט הזה, שלא פורסם מעולם.
למעשה , יש רק אדם אחד נוסף מלבדי שקרא אותו עד היום.
התובנות שם לא קלות.
ומעבר לבנאליות של "יש פנטזיות שלא צריך להגשים" או "הדמיון עולה מעל הפנטזיה".
הרי יש פה התעסקות במהות המזוכיסם שלי.
אציין רק, כי זה קריטי להבנה (שלי, בטח ששלי), שבשום שלב לא הייתי בסכנה, יכולתי לעצור והייתי בסביבה מוגנת ושמורה. אף גבול שלי, שהצבתי מראש, לא נחצה.
ופה טמון גם מקור המזו.
*אני עשיתי את זה לעצמי*.
*אני מסוגלת להכאיב לעצמי באופן קשה יותר*
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הלב שלה רועד.
זה היום.
היא רוצה ולא רוצה.
היא בעיקר לא מבינה איך היא הגיעה לסיטואציה הזו.
אבל היא לא מבינה מה זה כשלון.
אין כשלון.
אז היא מתניעה את הרכב ונוסעת.
היא מוצאת את המקום בקלות. המחקר הקצר שהיא עשתה מבעוד מעוד מקל עליה.
היא מחנה.
זה לוקח הרבה כוחות נפשיים לצאת מהרכב ולהתקדם לנקודת המפגש.
אבל היא עושה את זה.
היא רואה את האיש הזר מולה, האיש המשלם.
היא מרימה לו קלות את ידה הימנית ומראה לו את הרעד שאוחז בגופה.
הוא שולח אותה להתארגן.
היא מחליפה בגדים ומנקה את הראש ממחשבות.
חדורת מוטיבציה ומועקה. המועקה לא חיובית.
היא חוזרת לחדר ומחייכת חיוך גדול ומזויף.
ואז הוא נכנס להתקלח.
הרגש מציף אותה והיא מתחילה לבכות.
היא לא מבינה מה היא עושה שם.
אבל היא שם ואין אפשרות לכשלון.
הוא יוצא מהמקלחת מתחיל לגעת בה.
קשה לה לשחרר.
היא יונקת לו את הזין לבקשתו, ומתחילה לדמיין מישהו אחר. אותו.
הוא שואל מה היא רוצה.
"אני רוצה שתזין אותי בתחת" היא אומרת. כי זה מה שהוא מבקש ממנה להגיד. היא על אוטומט. טייס אוטומטי מרחף בתוך ראש חלול ממחשבות.
הוא משמן אותה, מכין עם אצבעותיו ולובש קונדום.
כשהוא חודר את אחוריה הרעבים היא גומרת בשאגה ענקית.
היא מרגישה אשמה על הגמירה.
היא לא מראה לו. היא מראה לו נועם ורוגע ורצון. היא יוצרת לו אינטימיות שמקלה עליו ורוצחת אותה מבפנים.
הוא לא אשם שהיא מכוערת.
יש לה עוד שעתיים כאלה, היא אומרת לעצמה, והיא תעשה כמיטב יכולתה.
הוא מחליף קונדום ומורה לה לרכב עליו.
היא מתיישבת עליו ומבצעת, מדויקת.
הוא מצמיד לה צעצוע רוטט לדגדגן והיא גומרת שוב, מרוקנת מעצמה. מרוקנת מתחושה ומהרגשה.
הגוף שלה נהנה ובוגד בה וזה יוצר בתוכה רגשות של כעס וריחוק.
כשהיא תגמור בפעם השלישית היא תשנא את עצמה לחלוטין.
את היצור הזה, שיוצא ממנה, שאיננו מחובר לליבו. אך מחייך ונותן רוגע וביטחון לסביבה שלו.
היא שונאת שהיא מבוטלת באופן הזה, ושהיא זו שעושה את זה לעצמה.
לא אדם, אלא מכונה משומנת המגמרת בלחיצת כפתור.
הזמן תם.
הוא ישלם לה את האתנן והיא אפילו לא תאמר לו להתראות.
בחזרה ברכב, סוף סוף, יגיעו הדמעות הנכונות.
תחושת ריקנות קשה תעטוף אותה.
היא תרים טלפון.
"היית צריך להיות שם, מאסטר" היא כמעט תיילל.
זה לא היה לה טוב, אבל הוא השקיע כל כך. והוא התאמץ.והוא בדק והוא ארגן. והא עשה את זה כי היא ביקשה.
קשה לה לאכזב אותו. קשה לה לאכזב את המאמץ שלו. אז היא בולעת את הדמעות פנימה.
היא חזקה.
היא כבר תתמודד.
סהכ זין בתוך כוס.
לא דרמה.
היא אמנם לא כשלון.
אבל אפילו זה לא מצליח לנחם אותה.
היא הכי מכוערת בעולם.
והיא מרגישה לבד.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
