יומן מסע

הוא ישן כעת ואני עדין מוצפת רגש.

וזה מותר לי- להרגיש.

תחושת השליטה נלקחת ממני ממש מהרגע הראשון בו הניילון עוטף את רגלי. אולי זו הסיבה שאני אוהבת את זה כל כך.

חוסר שיוי המשקל.

אבל בשלב הזה הידיים עוד מאזנות את יתרת הגוף כך שזו לקיחה חלקית.

כשהוא עוטף גם את הידיים אני לגמרי חסרת אונים.

אני חוששת ליפול על הריצפה- קדימה או אחורה. אני חוששת לשבור משהו.

ויש לי פה רק שתי ברירות במצב הזה- לסמוך עליו או לסמוך עליו עוד יותר.

החום עוטף אותי מיידי. מחבר אותי לתוך עצמי ואני יכולה כמעט לחוש את המח שלי צף בתוך אמבטיה של בועות.

זו תחושה ראשונית כל כך.

אני תינוקת בתוך רחם ענק המחייה אותי.

מגן עלי.

מקנה לי גבולות ברורים.

הוא מרים אותי למצב שכיבה. מרים, כי אני עומדת באמצע הסלון. ובמצב הזה- עטופה למשעי- אין לי שום יכולת להזיז את עצמי. אפילו לנתר אינני יכולה משום שבירכי אינן יכולות להתכופף. אני לגמרי בידיו. בחסדיו.הוא משכיב אותי על הבטן.

את השלב הבאה של הסשן אינני יודעת איך לתאר מלבד המילה- סערה.

דילדו נדחק לי לתחת.

הוא לא קטן במיוחד. זה כואב לי. וזה ללא הכנה. אך זהו כאב מהול בהמון עונג. עונג מהרחם בו אני מצויה ועונג מידיו בכוס שלי. חודרות אותי. מעסות אותי.

אינני מסוגלת לזוז כלל. לא לברוח קצת מהמגע הכואב. לא לזוז לקצב המיוחל בעונג.

המוח שלי, מפוצץ באנדרופינים, כנהג שיכור על הכלי שהוא גופי- משייט על 100 בכביש של רחוב משולב.

אני נבלעת בתוך התחושה.

הניילון, בניגוד לחבלים, עוטף כל סנטימר מגופי. מונע ולו תזוזה מינימלית.

אני מותרת בעצם רק לדבר אחד ויחיד- להרגיש את מה שהוא רוצה להעביר לי.

רק להרגיש.

זהו.

להרגיש כל זמן שהוא משחק. כל כמה שבא לו לשחק.אני צעצוע.

מהר מאוד אובדת  לי תחושת הזמן.

פעורה בכוס. פעורה בתחת. מוגמרת וכאובה.

למילותיו.

לרצונותיו.

עוד רגע הוא ישלח אותי לנוח.

ואני בתמימותי אפילו אצליח להרדם.

זה לא להרבה זמן.

היקיצה תהיה חדה וכואבת, לנוכח הזין שלו מפלח לי את התחת, על יבש, מתוך שינה.

מותר לי רק להרגיש.

תודה.