יומן מסע

כמו החיבוק שלך באמצע הלילה,

אחרי ששנינו מתנשפים ומיוזעים,

פנים יריכיי מרוח בזרע שלך,

אחורי כואבים,

ידי מצוירות פסים ממתיחת החבל.

ואתה מחבק אותי חיבוק רעב, כזה שאני יודעת שחסר גם לך. נושם אותי. 

כמו הפעם ההיא שאמרת לי.

כמו הלקיחה שלך אותי באמצע היום. על ארבע. על הספה. חייתי. חזק. מתוך געגוע. כשאתה מאחורי, מרים לי את החולצה מאיזור הגב, מעביר אל מעבר לראש, כך שזה מכסה את עיני ואת אפי וחודר אותי בפה.

החולצה משמשת לך מנוף. 

כמו הקולות שיוצאים ממך שאתה מזיין לי את הפה. עמוק.

כמו העדינות שלך כלפי. שניכרת בך. הליטופים. הנשיקות. החום. המבט בעיניך. 

כמו המילים שאתה כותב, כשאתה בוחר לכתוב. לי.

כמו הנפה של קיין, בסטים, ואחרי הצריבה- המגע הממכר של כף ידך.

הנפה שמותאמת לי. שנעשית עבורי. אתה אוהב ידיים בכלל. מעדיף ידיים. מפנק אותי, במה שנדרש לי, מתוך הבנה שלך אותי. וקבלה.

יש דברים יפים כל כך בעולם, אדוני.

דברים מושלמים, בעולם שהוא כולו פרטי שלנו.

וגם היום, לא שונה משאר הפעמים- היה מושלם.

תודה