יומן מסע

אני לא ממש ערה.

לא ישנה גם.

הגוף במין מצב של מעבר, ממען לצאת ממנוחתו לקראת הבוקר שהגיע. 

איברי כמעט חסרי אונים כך.

ודווקא אז שהזין שלו חודר אותי,

והיד שלו מצמידה את הפרצוף שלי בכוח לתוך המיטה,

אז זה מרגיש לי נכון.

וכיף.

ויש בי רצון לאלים יותר.

וחסר אונים יותר.

ואפל- יותר ויותר.

וככל שזה אכזרי יותר כלפי הגוף,

ולוקח יותר ממני פיסית,

ומשתמש בי יותר, כאילו הייתי חפץ זיונים.

כך זה מרגיש נעים יותר ונכון.

כך זה ממלא לי את הלב.

אני צריכה להיות כלום ממש, כדי להרגיש.

אני צריכה ללמטה, כדי להיות מלאה.

בבקשה,

קח אותי נמוך יותר.

לעמוקים.

בבקשה, תטביע. 

תודה.