רה-ארגון

עומדת על גג העולם ומחייכת.
למטה יש איזה קול שקורא לי ומידי פעם אני משפילה מבט להביט בו, מתלבטת.
אבל מהר מאד המוני הקולות שקוראים לי מלמעלה מסבים את תשומת ליבי ממנו.
אתמול שאלת אם אני עצובה.
לא הייתי.
זה היה העצב שלך שהשתקף בפני.
הייתי מאוכזבת, כי אותו ההוא אכזב במקום שהכי לא ציפיתי, אבל לא עצובה.
מזה זמן שאני לא עצובה.
אולי מדוכדכת מידי פעם אבל לא משהו שמשתלט עלי.
והכי מדהים שאני לגמרי לא צריכה להלחם בזה. בא דכדוך ובלי להפוך לעצב הוא נעלם.
וברגע זה ממש אני נרגשת. מצפה. קופצת על הכסא בחוסר שקט.
כיף חוסר שקט. הרבה זמן שלא היה לי כזה.
דברים טובים קורים. גם אם לא יודעת ממש להצביע עליהם מרגישה אותם מתרחשים.
על גג העולם.

בוקר אחד
אחרי לילה אחד
של המון אנשים
של אינסוף ארועים
הם בכו,הם צחקו
הם חיבקו,הם דחו
לא יכלו להכיל
סוג של מקום משפיל
והיה להם טוב והיה להם רע
רק אני סתם שברתי שגרה
מתוך הכאב של כל העולם
עשיתי שלום עם כולם
החיוך בתוך הבטן שלי
גדל ועטף את כולי

ואני בבוקר אחד
הכי לא לבד
מחייכת בלי שום סיבה
מלאה באהבה
ושוב חצי הכוס המלאה
החיים כמו מתחילים מהתחלה
חם לי מבחוץ וחם לי מבפנים
כל השאר נועד לשפנים

עושה שלום עם העולם ועם עצמי :-)

החג החביב עלי הוא חנוכה.
תמיד מרגיש לי כמו החג הכי משפחתי שיש.
עוד מילדות.
המשפחה הגדולה שלי, שגדלה עוד קצת כל שנה, סביב השולחן הנמוך בסלון, רכונים מעל סופגניות ונזהרים לא לפזר יותר מידי אבקת סוכר.
הבית חם ונעים מהאח המאד מלאכותית בסלון הוריי.
החג היחיד בו כולם שרים את השירים באמת בשמחה, מנתחים את מעוז צור וצוחקים על ואז אגמור.
יותר מפסח, בו ליל הסדר תמיד ארוך ומסרב להגמר.
יותר מראש השנה ששורד רק ערב אחד וכולם דביקים מדבש.
חנוכה. החג הכי שמח, משפחתי וארוך.
כל ערב מקפידים להדליק נרות בחברת משפחה או חברים.
הבית תמיד מרגיש חגיגי עם החנוכייה הבוערת או עם שאריות הנרות מאתמול.
חם לי בחוץ וחם לי בפנים.
חג שמח.

איך הגלגל מסתובב לו.
כל מה שחשבתי שלא יקרה.
כל מה שהייתי בטוחה שכן.

בוקר טוב עולם
(מה שלום כולם אני יורד מן החוטים אני כבר ילד אמיתי)
יש ברבורים באגם
וגם אצלי.

כשאתה הולך לעולמך, כל חייך המתוארים על המצבה מסתכמים למקף הקטן שבין השנים (2004-1920).
בסוף, אלה חייך - המקף.



אז תחיו את החיים עכשיו ותיהנו מכל רגע שיש לכם לחיות.

What if God was one of us
Just a slob like one of us
Just a stranger on the bus
Trying to make his way home

מישהו ביקש ממני לספר לו משהו על עצמי שאם לא אספר לא ידע.
מהבוקר חוככת בדעתי על כך.
ללכת עם זה למקום האינטימי? מהמקומות העמוקים שלי? לחשוף כל כך מהר?
מפחיד.
או אולי ללכת למקום השטחי, הלא חושפני יתר על המידה, כזה שלא ישאיר אותי פעורה מולו.
אבל אז, מה הטעם?
ואולי.......... אולי בכלל רק לרמוז, לתת רסיסים, להשאיר לו את הספקולציות.
ואז מה, שוב מעגלת פינות?
לספר לו משהו על עצמי שאם לא אספר לא ידע........

I DONT EVER WANT TO FEEL LIKE I DID THAT DAY
נו, אתה יודע, כשאתה כל כך..........
ואני כמעט........
ושנינו באמת..........
ואז פתאום.........
והכל לפתע משום מקום..........
לא רוצה.
לא מתיישב לי טוב העסק הזה.

And you can tell everybody this is your song
It may be quite simple but now that it's done
Hope you don't mind
I hope you don't mind that I put down in words
How wonderful life is now you're in the world

עוד רגע 38 חורפים.
בימי ההולדת הקודמים זוכרת את עצמי סופרת את הזמן לאחור. חרדה. מדוכדכת.
הפעם לא. איכשהו חיה לגמרי בשלום ואפילו בשמחה עם הגיל החדש הזה שלי.
למדתי להנות מהחוכמה שאספתי עם השנים, להעריך אותה.
למדתי לסנן את הדברים שעושים לי רע ולהתחבר חזק יותר לאלו שעושים לי טוב.
למדתי בדס"מ :-).
רכשתי חברויות חדשות ואמיצות, מהסוג שישרדו המון שנים קדימה.

המון נכתב על "אישה בת 40".
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=12227
http://www.beok.msn.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=3482
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=17279

אז למרות שעדיין לא הגעתי לשם לא רחוק היום בו אגיע, וממרום גילי יכולה לאמר שכל מילה שם נכונה והעתיד נראה כצופן בחובו רק טובות (גם אם יהיו נפילות פה ושם, הגעתי לגיל בו מבינים שכל נפילה מובילה להתרוממות מחודשת).

אומרים שלקשתים עומדת להיות שנה טובה. שנה של פריחה מוגברת כמעט בכל תחום.
מרגישה את זה בעצמות.
מ א מ י נ ה.