|
|
|
אחת ל 19 שנים התאריך העברי והתאריך הלועזי נפגשים,
מה שאומר שהשנה יום ההולדת הלועזי שלי ייפגש עם העברי וסוף סוף אזכה לחגוג לאורו של נר חנוכה.
לא יודעת למה זה גורם לי להתרגש, אבל זה גורם ומה אכפת לי למה.
מזל טוב לי.
וואלה,אור.
אמנם קטן למדי, קצת כמו של פנס.
אמנם בצבע לא לגמרי ברור.
אבל אור, בוודאות. כזה שגרם לי לחייך בתוך החשיכה של הלילה הזה.
ברוך הבא אור.
שם, בקצה המנהרה,
זה אור?
או שזו רכבת דוהרת מולי?
הנמר חולף על פני מאורתו של הארנב ורואה את הנ"ל שוקד על ספרים.
שואל הנמר: מה מעשיך, ארנב?
עונה הארנב: אני עובד על התזה לדוקטורט שלי.
שואל הנמר: מה נושא הדוקטורט?
עונה הארנב: הנושא הוא - כיצד ארנבים הורגים נמרים.
הנמר פורץ בצחוק ואומר בזלזול: ארנבים הורגים נמרים?? זה נושא לתזה? שטויות, זה הרי בלתי אפשרי.
אומר הארנב: הכנס איתי למאורה ואראה לך את כל החומר שכבר אספתי.
זוחל הנמר אחרי הארנב למאורה והינה בסופה מחכה לו אריה וטורף אותו.
מוסר השכל: פחות חשוב מה התזה שלך. יותר חשוב מי המנחה!!!
* מממממממ האם אני יכולה לחשוב על הקבלה לעולם השליטה? :-).
אתמול בערב.
מפגש עם אנשים שהחברויות איתם כאילו שטחיות.
הם לא באמת יודעים במה אני עוסקת, הם לא באמת יודעים משהו על ההתנהלות היומיומית שלי.
מצד שני חלקתי איתם בעבר חלק מהרגעים הכי אינטימיים שלי. הכי אמוציונאלים.
סביר להניח שאחלוק שוב בעתיד.
אתמול בערב.
שמעתי דברים משחררים, שגרמו לי להיישיר מבט קדימה.
חלק מהדברים היו, לדעת כל אדם, מבטיחים ומעודדים.
למקשיב מהצד יכולים היו להשמע חלק מהדברים עצובים, אולי אפילו מפחידים. אבל לי - גם אלו הביאו אופטימיות.
גם אם לרגע נבהלתי. אמרתי לעצמי: מה, זה לא יקרה לי? כל כך רציתי, כל כך ציפיתי.
שעה אחר כך ידעתי איך לקחת את חצי הכוס המלאה ולהשתמש בה על מנת למלא את החלק הריק.
אתמול בערב היה ערב טוב!
גם אלוהים אינו כל יכול.
אפילו הוא לא מסוגל לברוא סלע שלא יוכל להרימו בעצמו.
אל מלא רחמים.
אלמלא האל מלא רחמים
היו הרחמים בעולם,ולא רק בו.
יהודה עמיחי
ולא, זה לא פוסט דכאוני.
רק משהו שצץ בי אחרי עיון בעיתון הבוקר.
ועוד משהו משל יהודה עמיחי:
אלהים מרחם על ילדי הגן,
פחות מזה על ילדי בית הספר.
ועל הגדולים לא ירחם עוד,
ישאירם לבדם.
מרחם על ילדי הגן?
לא לפי העיתון שלי.
עבודה,ילדים,נקיונות,בישולים.
אבא שמתאושש מניתוח.
אמא שעוברת דירה.
רכב שצריך מוסך.
חבר שצריך אוזן קשבת.
אחות שצריכה ייעוץ.
חברה שצריכה בייביסיטר.
מה אני, Superwoman???
אז זהו, שאין ברירה, ולפעמים החיים הופכים אותך לכל יכולה.
הנה אני מתחילה..............
בהצלחה לי.
מסתבר שהחיים יותר חזקים מאהבות מסויימות.
לפעמים חלומות מתאבדים.
איך זה שבדרך שלי אין תמרורי כוון?
ואיך זה שכשכבר יש אחד הוא מטושטש ולא ברור?
ואיך זה שאם אני פונה על פי התמרור פתאום אני מגלה שזו דרך ללא מוצא, שהאפשרות היחידה לצאת ממנה היא לטפס על החומה הגבוהה שבסוף הדרך, לרדת מהצד השני ולמצוא את עצמי במקום חדש, לא מוכר, שכלל לא תכננתי להגיע אליו?
ואיך זה שכל תמרורי האזהרה מטושטשים או מוסתרים על ידי כל מיני עצמים?
ואיך זה שכשאני מגיעה לצומת ונדמה לי שצריכה לפנות ימינה, אני מגלה שמותר לפנות רק שמאלה?
ואיך תמיד כשאני רוצה לעשות פניית פרסה יש שלט גדול וברור שאסור, ואי אפשר, ואוי ואבוי לי אם כן?
אין איזה חוק של מע"צ נגד הדברים הללו?
נדמה לי שהגיע הזמן להשקיע ב GPS.
