|
|
|
פאולו קואלו - אחת עשרה דקות.
"אני שתי נשים: אחת רוצה שיהיו לה כל השמחה,התשוקה וההרפתקאות שהחיים יכולים להעניק, האחרת רוצה להיות משועבדת לשגרה, לחיי המשפחה, לדברים שאפשר לתכנן ולקיים. אני עקרת הבית והזונה,ושתיהן חיות באותו גוף,ואחת לוחמת בחברתה.
הפגישה של אשה עם עצמה היא משחק עם סכנות רציניות. ריקוד אלוהי. כשאנחנו נפגשות, אנחנו שתי אנרגיות אלוהיות, שני עולמות מתנגשים. אם אין בפגישה יראת הקודש הדרושה, עולם אחד הורס את האחר"[b][b]
יום ראשון בבוקר,מתעוררת אחרי לילה סוער.
מסתבר שסוער זה עיניין של הרגשה. אחד יישב בביתו מול הטלויזיה,ירוגש מתוכנית כזו או אחרת ויאמר שעבר עליו לילה סוער. אחר ינדוד ממועדון לפיק אפ באר ועד שלא יכבוש לפחות 5 לבבות ואולי גוף אחד או שניים לא ירגיש את הסערה.
בעבר היו לילותי סוערים יותר למתבונן מהצד, אך אתמול הסערות התרחשו עמוק,בבטן פנימה.
להתמסר אחרי כל כך הרבה זמן שלא. לנשום לתוך כאב. לדעת שמתבוננים בך ולנתק עצמך מכך. לרצות לברוח ולהזכיר לעצמך ש"הקהל" מצפה. לחפש את החיבור. למצוא את עצמך הכי מחוברת שאפשר.
מתעוררת לשבוע חדש אחרי לילה סוער ומקווה שהימים והלילות שבאים בעקבותיו יהיו סוערים לא פחות.
נרקומנית של ריגושים.
כשהטלפון מצלצל ועל הצג מספר של חו"ל,האפשרות שזו את אפילו לא חולפת במוחי.
כמעט שנה שלא שמעתי ממך. בשיחה האחרונה אמרת שלמרות שחלפו שנתיים מאז נפגשנו לאחרונה,את עדיין באותו מקום שמסרב לוותר.
ה"הלו" האדיש שלי זוכה לשאגה: My love,I'm going to have A baby
אפילו היא עוד לא יודעת,האישה שבחייך. ואני בברכיים כושלות מבקשת לשמוע את כל הפרטים.
אני לא לסבית. גם לא דו-מינית. פשוט פעם אהבתי אישה.
אישה שהייתה מציירת עלי בצבעי גוף, שהייתה מצמיחה על גופי פרפרים ושמשות, אישה שהייתה מנקה את ציוריה בלשונה ומקנחת בדמעותיי.
פעם,מזמן,אהבתי אישה. עדיין אוהבת אותה.
כמהפעמיםספרתעדעשרכמהפעמיםושוםדברלאקרה.
קהות
ריגשית.
קהות
חושים.
לא
כואב
בשום
מקום.
שטויות,זה עובד רק על הנייר.
לא להתכופף אל מול הכאב אלא לעמוד בגו זקוף ולהתמודד איתו.
לילה אחד מדהים במיוחד יכול לעשות כל כך הרבה.
תודה, האיש הכי אמיתי בחיי, שהיית שם כדי לעזור לי להמשיך הלאה.
באת אלי את עיניי לפקוח.
ואז ארזת תיק ונסעת ואני נשארתי עם עיניים משתאות.
אמרת שהנסיעה הזו היא מבחן , ואני הרי יודעת מי תעבור בהצטיינות יתרה ומי היא זו שתכשל.
אז נפרדת ממך פה,עם עצמי,עם מחשבותיי.
הלילה יוצאת לבלות,לשרוף את המלנכוליה, להעלים אותה בתוך אדי האלכוהול.
גם מחר.
ולבטח גם מחרתיים.
אבל אז זה יחלוף, החומות ייבנו מחדש ויסרבו להפרץ שוב.
הייה שלום איש מיוחד שהגיע לחיי ברגע הכי פחות צפוי. השאר חבר לנצח כמו שאתה יודע לעשות כל כך טוב. חלום אותי בלילות,הגשם אותה בימים.
סיימתי לחשב את קיצי לאחור.
אין לי שליטה על הלב שלי.
הוא רק שריר,מקבוצת הלא רצוניים,לבד הוא מחליט מתי לדהור קדימה,מתי להחסיר פעימה ומתי להרגע.
ושמישהו יגיד לי שאני טועה!!!!
ארקדי שר ברקע.
איך זה שבחרת דווקא בארקדי,הרי זה אחד הדברים היחידים שלא סיפרתי לך.
כשהידיים שלך מטיילות עלי אני תוהה אם לבקש שתחליף דיסק, מתלבטת אם על רקע המוסיקה הזו אצליח להתנתק ממנו ולהתמסר אליך.
לא ביקשתי.
התמסרתי.
בכיתי אל תוך האורגזמות, מהסוג שמזמן לא היה לי.
מדברים,נוגעים,נוגעים,מדברים,מילים מתערבבות בעונג, קהות חושים בחידודם, עיניים נוגעות בפה, רגליים בבטן, זיעה בתשוקה, התפלשות הדדית.
היא מתקשרת,מסמסת,העיניים שלה מעלינו כל הזמן, כמו בתמונה הזו בפרופיל של אוראנוס.
הוא שקוע בעצמו, שוכח מקיומי, העיניים שלו עמוק בבטנו שלו - כמו תמיד.
להתנתק. להתמכר. לאהוב אותך עכשיו כאילו אין מחר (ואולי באמת אין מחר).
לצעוק,לגנוח,להתחנן,לכוון,לבקש,להורות. מכסימום תקשורת במינימום טקסט.
חיבוק כפיות. אני שונאת כפיות. אתה מתעקש. פתאום זה לא כל כך נורא.
ממשיכה לחשב את קיצי לאחור.
עובר עלי יום כזה,יום של געגועים.
געגוע לכאב.
געגוע לקצה.
געגוע למתיחת הגבולות.
געגוע לטירוף.
געגוע לאקסטרים.
געגוע להתמסרות.
געגוע להתמודדות.
געגוע לדבר האמיתי.
ואם הגעגוע לא בא מהראש כי אם מאיבר אחר לגמרי, זה הופך אותו לפחות חשוב? 😄
כשהמילים שלך זוחלות לי מתחת לעור.
כשהידיים שלך מחבקות לי את הקרביים.
כשהראש שלי מונח על כתפך.
כשהעיניים נעצמות.
כשרגל משתלבת ברגל.
כשעור נוגע בעור.
כשאתה מכיל אותי.
שם אני שלווה.
מחשבת את קיצי לאחור.
