ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רה-ארגון

בלי צנזורות. עמוק מהבטן.
לפני 18 שנים. 1 ביולי 2006 בשעה 5:41

שיר שאוהבת.
דווקא לא מתחברת אליו בימים אלו, הכל מסתדר לי לאט לאט, הפאזל כמעט הושלם.
אבל,כאמור,שיר שאוהבת. אחד כזה שלא מסתתרים לו מסרים בין השורות אלא הכל ישר על הנייר.
ומעבר לכך, יש כמה אנשים בחיי שבימים אלו חשים כך. יודעת שזה יעבור להם אבל בינתיים קצת מודאגת ולא בטוחה איך יכולה לעזור.

אזהרה/טהא מוחמד עלי

אל חובבי הציד
והמשחרים לטרף-
אל נא תכוונו את רוביכם
אל שמחתי,
אין היא שווה את מחיר הכדור
(שיבוזבז עליה).
אשר נראה לכם
הדור וקל צעד
כצביה
ונס לכל עבר כחוגלה
איננו שמחה.
האמינו לי:
לשמחתי
אין שום קשר לשמחה.

לפני 18 שנים. 29 ביוני 2006 בשעה 8:49

שגרה.
רק כשהיא מופרת את מבינה עד כמה היא חשובה לפעמים.
שגרת יומי הופרה לאחרונה, לאו דווקא ממקומות טובים. פתאום איבדתי שליטה על הדברים הכי בסיסיים - קורת גג,פרנסה.
ונבהלתי.
התגעגעתי לשגרה.
הדברים תוקנו, ולא בזכות עצמם כי אם בזכות מאבק שלי.
עכשיו לא לגמרי שגרה אבל מרגיש לי יותר בטוח. שוב כמעט נושמת לרווחה.
אמנם קשתית גאה,אך לפעמים מתגעגעת לשגרה.

לפני 18 שנים. 26 ביוני 2006 בשעה 17:31

לפעמים דברים נגמרים בבום אחד, בחיתוך מהיר.
לפעמים הם מתמוססים לנו בין האצבעות ופתאם הם לא שם,בלי ששמנו לב בכלל.

לפעמים יושבים שניים ומדברים,ודנים,וחושבים אם ניתן, אם כדאי להציל ואיך.
לפעמים אצל אחד נגמר והשני אפילו לא יודע על כך.

לפעמים דברים נגמרים באופן הדדי,מתוך החלטה מפוכחת.
לפעמים אחד נותר שבור לב והשני חופשי ומאושר.

לפעמים כולם יודעים שהתחיל,שהתרחש ושנגמר.
לפעמים הכל קורה בשקט בשקט ונגמר בקול ענות חלושה.

לפעמים נגמר מתוך הסברים, תירוצים, תובנות.
לפעמים בלי שום הסבר. נגמר.

לפעמים כשנגמר נשארים מרירות,כעסים,חורים שחורים.
לפעמים כשנגמר לא נשאר כלום. לא טוב ולא רע.


נגמר.

לפני 18 שנים. 26 ביוני 2006 בשעה 7:48

ימים קשים.
תקוות שהתבדו.
תוכניות שהשתבשו.
מהמורות.

משפחה גדולה ואוהבת.
חברים אמיתיים שמחבקים.
חברים וירטואליים שתומכים.

המאזן פשוט :-).
הכי בנאלי שיש-בסוף הכל יסתדר ויהיה טוב.

לפני 18 שנים. 23 ביוני 2006 בשעה 6:01

וניל.
וניל.
וניל.
וניל.
וניל.
אני וניליתתתתתתתתתתתתתתתתתתת.
מה אתם מרימים גבה.
טוב,נו,אני ונילית עם פצפוצים.
אוף. תפסיקו להסתכל עלי ככה.
אוקיי,אוקיי, אני בדס"מית.
אבל - אני יודעת "לעשות" ונילי ולהנות. לגמרי.
אושר גדול :-).

לפני 18 שנים. 21 ביוני 2006 בשעה 18:18

לא אוהבת משחקים.
זוכרת שכנערה לימדו אותי לשחק את הקשה להשגה,גם אותם לימדו את אותו הדבר.
אמרו לי שזה גורם להם לרצות בי יותר. סיפרו להם שזה גורם לי לרצות בהם יותר.
מתישהו בדרך גיליתי שאצלי זה עובד אחרת. באין מילה נאותה בעברית אומר שעבורי זה TURN OFF.
אוהבת את זה ישיר. כן. אמיתי. חף ממניפולציות. נקי מהעמדות פנים.
רוצים-לוקחים. לא רוצים-הולכים.
זהו,סתם תובנה לחלוק איתכם.
ואתם,וירטואלים יותר ופחות שלי, קחו לתשומת ליבכם.
עיזבו מעמדות, עיזבו הגדרות, עיזבו שולטים ונשלטים. המשחק היחיד שאני יודעת לשחק הוא אמת או שקר.

זו שהתפכחה.

לפני 18 שנים. 19 ביוני 2006 בשעה 10:02

יום כזה,רגוע.
יום של מינימום עשייה.
העבודה צומצמה היום באופן בלתי צפוי לחצי - מה שמבטיח שנת צהריים.
הילדים רגועים לאחר שאבא שלהם חזר מחו"ל עמוס במתנות.
החברים לא לוחצים ולא דורשים יותר מידי תשומי.
מפתחת לי היום סימפטומים של חתולה מפונקת.
רק חסר מישהו שיגרד לי במאחורה האוזן כשאני מגרגרת.

לפני 18 שנים. 18 ביוני 2006 בשעה 22:23

פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר,
קטעי ניבים סתומים – זה די...
ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר
משבר האושר והדווי.

אף סכר שכחה – בניתי לי מגן
הנה היה כלא היה,
ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן
לשתות ממנו לרוויה!


זו לא אני.
אני לא יודעת לעשות כאלו דברים.
זה לא ייתכן.
משהו בי השתבש.

כלום לא השתבש.
זה הוא.
הוא יודע לעשות כאלו דברים.
ועשה אותם הכי נכון שאפשר.

הוא,שלו זה נכתב,היחיד שיבין את הבלוג הזה.
וסביר להניח שלא יקרא אותו.

ובמילה - תודה.

לפני 18 שנים. 14 ביוני 2006 בשעה 18:43

הסשן הראשון שלי.
אחרי חודשיים של שיחות טלפון.
ונילית מוחלטת שלא ידעה שהעולם הזה קיים, וכשגילתה צחקה בתחילה,נרתעה בהמשך,סוקרנה ולבסוף החליטה לנסות.
אחרי פגישת הכרות שנמשכה שעות על גבי שעות ללא כל מגע, למעט המגע הכי הדוק שיש בין שני זוגות עיניים.
סשן ראשון.
לא אכנס לפרטים הטכניים, היו ועוד יהיו סשנים אקסטרימים ממנו, אבל..........
מסתבר שאת ההכרות עם העולם המופלא,הנורא,הטוטאלי,המקסים,הטוב,הרע הזה ערך לי האדם הכי נכון בעולם.
היום,כשנתיים אחרי,יכולה לאמר זאת בוודאות ולהבין כמה חשוב להכנס לשם מהמקום הנכון עם המוביל המתאים.
גם אם הדברים השתבשו בדרך,עדיין הייתה זו דרך בה צעדנו יחדיו ולמדנו לא מעט על עצמנו, לטוב ולרע.

ולמה נזכרת בכל זה עכשיו?
כי אתמול עשיתי סדר באימייל שלי ומצאתי מכתב שכתבתי לו בבוקר שאחרי.
מעתיקה תוך שיבוש פרטים מזהים 😄

XXX יקר כל כך שלי.

חייבת לאמר תודה על אתמול. תודה שגרמת לי לאהוב אותך כל כך. שהענקת לי כל כך הרבה מעצמך תוך לקיחת הסיכון שאני עלולה לקחת וללכת,ללכת מתוך החרדות המטורפות שלי ולהשאיר אותך עם חלק ממך שחסר.
תודה שהאמנת בי, שהענקת לי את המתנה הענקית - האמון בך.
מוצאת את עצמי גאה לאמר שאתה המאסטר שלי ולא לראות את הקונטציות השליליות שזה העביר בי בעבר.
אפשרת לי להיות השפחה שלך, במסגרת המגבלות הטכניות, המוסריות, הפיזיות שלי ואני סוגדת לך על כך, על עצם היותך כל כך רגיש אלי ולמתרחש איתי,על שקראת אותי בכזו קלות ובכזה דיוק.
ישבתי כל הבוקר וסיפרתי לחברה הטובה בעולם על אתמול והרגשתי כל כך מלאה, כל כך שלמה, לא זוכרת אם אי פעם היו בי תחושות כאלה.
רוצה לשבת ולתעד כל דקה ודקה אבל מתקשה לעקוב אחרי סדר הארועים, סדר התחושות והמחשבות. לא מצליחה לכתוב את הדברים.
ואולי זה לטובה, כי כל פעם עולה בי משהו חדש, משהו שלא זכרתי שהיה שם, נקודות מסויימות בגוף שלי שמזכירות לי את המגע, את הדברים ששידרת, וייתכן שבחלוף מספר ימים אכתוב זאת טוב יותר מהיום.
יודעת שיהיה סשן נוסף, כרגע לא יודעת מתי כי מילאת לי את הצורך ולא בטוחה מתי הוא יתעורר שוב, אבל מצד שני מחכה לו בכליון עיניים.
מפחדת לשאול, אבל בך יש את הצורך לסשן נוסף?! (אתה לא צריך לענות לי על כך, עצם האפשרות שתאמר לא מעוררת בי חרדה לכן מעדיפה לא לשמוע את התשובה כלל).
עמוסה, רוצה לכתוב לך עוד כל כך הרבה אבל מצד שני הכתיבה משחררת אותי ורוצה להשאר קשורה עוד קצת.
מלאה בך כל כך.
אני

לכם,הקוראים אותי,זה אולי נשמע תמים ובתולי וכך זה היה באותו רגע, אך גם היום יכולה לאמר שהפעם הראשונה שלי הייתה הפעם הראשונה, בה' הידיעה.

ואתה,שלך זה נכתב בזמנו,שוב תודה על הכל ולמרות הכל.........
הלוואי ששנינו,בלחוד שלנו,נזכה להיות במקומות האלו שוב.

לפני 18 שנים. 12 ביוני 2006 בשעה 18:47

איתי הגיע בשני
לבוש בגולף שחורה
אני חשבתי משהו זמני
שירפא לי את הלילה הקרוב
ויעזוב עם בוא האור
וייעלם ולא נזכור

איתי רגיל לריגושים
היו לו חודשים קשים
אבל יותר מידיי נשים
ולא זכה כמעט אף פעם לאהוב
הוא מחפש כתף רכה
כמה לילות של הדחקה

איתי לא מתעסק ברגשות יותר מידי
לא משנה לו מה עובר לי בחיי
אחרי שהוא סוגר ת'דלת ונפרד
וזה החורף הראשון שלי לבד.

איתי פירק חצי בקבוק
ורק חסר לו בדיוק
ממני עוד חצי חיבוק
שיסדר לו את הראש
ויירדם ועם הבוקר ייעלם
ושוב נשוב להתעלם

נעים לו לידי
גם לי קשה קצת לבדי..
הלילה נח בתוך ידי
משחקים באהבה אחד עם השני
ברור שזה זמני
ויש לו אחרות וזה לא ענייני

איתי לא מתעסק ברגשות יותר מידיי
לא משנה לו מה עובר לי בחיי
אחרי שהוא סוגר ת'דלת ונפרד
וזה החורף הראשון שלי לבד

וזאת אני שנקלעה לו בדרכו האומללה
לא מתעסקת בשלו
רק מתעסקת בשלה
שלא עושה עניין ממך
שלא תגיד לך
כמה עצבות יש במבט הזה שלך
כמה בדידות יש במגע הזה איתך

איתי לא מתעסק ברגשות יותר מידיי
לא משנה לו מה עובר לי בחיי
אחרי שהוא סוגר ת'דלת ונפרד
וזה החורף הראשון שלי לבדדד ...