רה-ארגון

בשנים האחרונות הייתי זקוקה ללא מעט חיבוקים עקב התנהלות הדברים ביני לבינך.
לעיתים הייתי זקוקה לחיבוק ממך, לעיתים מאחרים.
אתמול בערב הייתי זקוקה לחיבוק מתוך מקומות אחרים לגמרי שלי, דברים שאפילו לעצמי לא לגמרי מצליחה להסביר.
וידעתי
פשוט ידעתי
שהיחיד שיכול לספק את החיבוק הספציפי הזה הוא אתה.
נכון,כועסת לפעמים, נורא, ובדרך כלל בצדק.
ובכל זאת, כנראה שיש שם איזה חיבור בסיסי שלא מצליחים לנתק.
חברות שקוראים עליה בספרים ומרימים גבה ושואלים איך הם לא ברחו זה מזה ולמה הם מעוללים זאת לעצמם, ובכל זאת - זה שם.
אז התקשרתי, למרות שלא נהוג להופיע אצלך בערב בלי שום הודעה מוקדמת, ואמרתי שאני מתחת לבית ממש, ושמעתי שלא מסתדר לך בתוכניות, ושמעתי שבא לך לבד ובכל זאת ביקשתי לבוא, ואתה קיבלת בחיבוק.
כל מה שהייתי זקוקה לו זה לדעת שאתה שם,לידי, והיית.
גם אם צפית בטלוויזיה, גם אם לא דיברנו כמעט, הנוכחות שלך שם הספיקה באותו רגע.
השאלה המתחשבת האם הטלוויזיה מפריעה לי למרות שאני היא זו שמפריעה לך למעשה.
אתה.
אז יהיו פה עוד המון עליות וירידות, וכאבי לב, ופגיעות, אבל לחבק כמו שאתה מחבק אין אף אחד שידע.


אאוטינג: מולטי.
תודה על אתמול!