גבעת הקפיטול

במהלך היום מסדרונות החברה הומים אדם,  מהמשרד ניתן לשמוע את רקיעות הרגליים,  את השיחות,  הציחקוקים ואת הויכוחים בין האנשים... אבל עכשיו,  ממש עכשיו ישנה דממה,  כולם כבר הלכו ורק היא ואני עדיין פה,  היא - המזכירה החדשה שלי אחרי עשרות רבות שהחלפתי  , ואז היא נכנסת בפעם הראשונה ונעמדת בפתח הדלת,  שדופה,  צחורה,  חצאית אדומה,  נעליים ירוקות,  חולצה לבנה ומבעד ניתן לראות את חזיית התחרה הלבנה פשוט יפיפייה אמיתית... המבט הביישני בעיניה מסתיר את הפראיות שבתוכה... כמו לביאה שאורבת לטרף כזו שרק הריח של הבשר או טיפת הדם מעירים את המערכות בתוכה ויוצרים מעגלי תשוקה וכמיהה... היא מישירה את מבטה לעברי ושואלת... להכין לך קפה אדוני?  

סגרי את הדלת !  אני עונה בתקיפות ומצליח להבחין בהתרגשות שעוטפת אותה,  עורה מגיב וניתן להבחין בצמרמורות על עורה,  עיניה נפתחות לרווחה וניתן להרגיש שגופה מתעורר לחיים אף הוא... היא עונה בכן אדוני, מה אדוני מבקש?  ומה אוכל לעשות כדי שאדוני  יהיה מרוצה? 

שמך? 

דנה אדוני.. 

בת כמה דנה? 

31 אדוני... 

מהיכן את דנה אני שואל ונעמד.. מביט אל תוך עיניה ומרגיש את התרגשותה גוברת,  ניתן להבחין בפטמותיה מזדקרות ואצבעותיה נעות בחוסר שקט... מרגיש את גופה מתכנס עם כל צעד שעושה לעברה, מרגיש אותה נכנעת למבטיי, נכנעת. לריח שנידף מחליפתי מושיט את ידי אליה ואומר נעים לי מאוד להכיר.. 

היא מושיטה יד לעברי ובשניה בה נוצר המגע של האצבעות כאילו הופעלה פעולה אוטומטית והיא כורעת  על ברכיה מוכנעת... שמרתי על קור רוח והנחתי את ידי על ראשה, על שיערה וצעקתי מסביבה באיטיות תוך שאינני מנתק מגע מראשה... ואז זה קרה... המשך יבוא.