נפגשנו במקרה.
בדיוק בשעה 10:23.
ממש במקרה וממש לא בדרך
הרגילה.
ניסיון שכזה לפתח שיחה שלא הגיל,
לא הציפיות, לא הניסיון ולא הביטחון
מתאימים, ניסיון מהסוג שנועד
להיכשל עוד לפני שלוקחים אותו.
ולמרות זאת אזרתי אומץ
וכתבתי לה- באופן הכי אמיתי, הכי פשוט והכי מתכוון.
בהתחלה זה היה קצר ומהוסס, לא
ידעתי על מה כל כך לדבר ומה באמת
לשאול , אבל למרות זאת ביום
שלמחרת ובאלו שאחריו דיברנו,
הכרנו, שיתפנו, הקשבנו, בהתחלה
בימים ובהמשך גם בלילות .
זה היה רק עניין של זמן ומה שרציתי
יותר מהכל קרה פשוט קרה ויותר חזק
מתמיד - בטחנו אחד בשני, ככ שעבר
הזמן אף התחלנו להאמין, להתרגש
ואף להתמכר אחד לשני.
וכשזה קרה שום דבר לא יכול היה
לעצור את מה שנרקם בנינו
נפגשנו בבר קטן ושכונתי בשעות אחר הצהריים המאוחרות, התקרבת לעברי זוהרת ויפה יותר ממה שדמיינתי והתיישבת לצידיוברקע מתנגן לו השיר קפה בגדד , ריח את הבושם שלך שדיברנו עליו בלילה הקודם הטריף את חושיי חייכת אלי בעוד אני מביט בך, בשפתייך, חודר במבטי לתוכך, הבטתי בתנועות גופך, הרגשנו נינוחים, בטוחים, צמאים אחד לשני.. בסוף הפגישה נישקתי את ידך, המשכתי לשבת בעוד אני מתבונן בך מתרחקת... צליל טלפון הסיט את מבטי ... זה היתה הודעה.. "היה לי כיף מקווה שגם לך, כבר לא יכולה לחכות לפעם הבאה"..