חייבת להגיד לך משהו.
אני מקבלת מסרים שמהצד נראה שהחיים שלי מושלמים, שהמסע והחיפוש הזה אחר נשיות, מיניות, אירוטיקה מצליח לי, שזה מרגש, שאני רק מצייצת והכל מסתדר לפי מה שאני רוצה ורואה לנכון.
שאני חווה הרבה "היי" ומעט דאון.
ואם יורשה לי, אז אנשים שמכירים אותי במציאות, ומכירים את העוצמות שלי ואת האופטימיות, בכלל מתקשים להבין שגם לי יש עניינים בחיים והרבה עניינים לא פתורים.
אז אני רוצה להיות אמיתית אתכם.
המסע הזה הוא אחד הדברים היותר קשים שאני מתמודדת איתם בחיים שלי.
ותאמינו לי שאני מתמודדת עם טונות של זבל בחיי הפרטיים.
אני מתמודדת מול העבר שלי.
מול דפוסים שהוטמעו בי מבית.
מול המשפחה שבה גדלתי שהיא דפוקה על כל הראש ושם ספגתי את מרבית הרעלים.
מול אקסיומות חברתיות.
מול הפחדים שלי עם עצמי.
מול בעל שלא יודע איך להתמודד עם המסע שלי ולא רק שהוא לא המבוגר האחראי, הוא היה הרבה פעמים המקור הישיר לטלטלות שלי. אם בקנאה, במריבות, בכעסים, במעקבים, בחשדות.
ומצד שני רצון עז לצאת מהכלא המנטלי הזה, לחקור, לנסות, לבדוק, אולי אפילו לממש, לחוות.
לא להגיע לגיל שבו אני אהיה זקנה כמושה ואגיד לעצמי שפספסתי, שהחמצתי, בגלל הפחד מעצמי, מהבעל, מההתמודדות עם השלדים שיש לי בארון.
אני אשה ששמחת החיים פורצת מכל תא בגופה, אבל מצאתי את עצמי בשלוש השנים האחרונות בדכאונות קשים.
כאלה שאני בבכי כל היום, לא מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה, לא מתקשרת ולא מתפקדת.
מרגישה כמו זומבי בתוך בועה של סבל וכעס.
כבר שקלתי לקחת כדורים נוגדי דכאון אבל קול פנימי לא הסכים שאטשטש את הכאב, כי הגיעה הזמן להתמודד עם כל החרא ולא לסמם את עצמי.
מנהלת מריבות עם אלוהים, עם הקארמה שלי, עם עצמי, עם בעלי, עם הוריי, עם אחי, עם העבר שלי ואת כל שיחות האלה אני מנהלת בשקט, בלב.
שאף אחד לא ישמע, אבל אני שומעת!
מרגישה קורבן של אחרים, מרגישה שהחיים עוברים לידי ואני כל כך פחדנית ועלובה.
מסתגרת, מתבודדת, שוקעת לתוך מרה שחורה וטובענית ולא יודעת מתי זה ייגמר.
מרגישה שאין לי שליטה על החיים שלי, שכוח חזק ממני מטביע אותי והניסיונות שלי להתנגד עולים בתוהו.
עולות תמונות קשות מהעבר.
אלוהים, כמה שזה קשה.
ומתוך הסבל הזה אלומת אור מלווה אותי בחושך הזה, אלומה שכבר למדתי לסמוך עליה כי היא ליוותה אותי בעבר במקומות שחשבתי שרק המוות הוא הפתרון לכל הקושי הזה.
ואת המסע הזה אני מתעדת, כותבת, חושפת.
לא רק כי זה המסע האישי שלי, אלא זה המסע של כל האנשים בעולם, אלה שכנים עם עצמם וגם אלה שלא.
אני לוקחת על עצמי להאיר את המקומות האלה, לשתף, לספר.
מתוך מטרה שזה יביא אור גם לחיים שלכם.
אוהבת.....
נ.ב. בבקשה אל תקנאו בי, הדשא אצלי ממש ממש לא ירוק יותר.
אם מישהו רוצה להתחלף איתי כי נראה לו שסבבה אצלי אז אני מבקשת ממנו שיקח את כל החבילה שלי, הכל!
תוך שבוע הוא מזדכה על הכל.
לא לקנא בי כי אני רזה, כי יש לי תלתלים, כי נדמה שאני כל היום חיה לי בסרט הוליוודי.
אז נעים מאוד, אני שירלי וגם לי לפעמים מאוד קשה, ולפעמים לא!
אם אתם רוצים להכיר את המסע שלי קצת יותר מקרוב אני מזמינה אתכם להצטרף לתפוצה שלי. לא כל אחד נמצא שם, רק אלה שבוחרים בזה.
