אני לא שבע ממנה ומכאן נולדת התשוקה האדומה שלנו שלא יודעת שובע. היא מבקשת ממני אובססיבית לנסות ולהתנסות ואני לא מאכזב אותה. ככה זה אצלנו.
ביום רטוב מיוחד הוצאתי אותה החוצה לגינה ותלשתי מאיתנו את הבגדים. הפינה נטולת הדשא הפכה לאמבטיית בוץ נהדרת וזה היה מזרון נהדר לאמן אותה בזחילה של כלבה תוך כדי שהיא מתכסה בבוץ, שערה וגופה הפכו לעיסה נפלאה של אדמה חומה.
כשהכנסתי אותה מתחת לפרגולה חשבה שהמשחק נגמר.
לי היו תוכניות רישעיות אחרות.
בלי שתספיק להבין ידיה נקשרו בחבלים למעלה, מחוברות מעל ראשה. רגליה נמתחו בפישוק שחשף את הכוס האלוהי שלה. לפטמותיה חיברתי מצבטים חשמליים, לתחת הוחדר הפלאג החשמלי ולכוס רוטט אלחוטי. כעת כולה מוכנה.
הבאתי את שוט הגומי שהיא שונאת. הכלבה ראויה לו היום. ההצלפות החלו לאט, מקלפות ממנה פסי בוץ ומאלצים את גרונה לפלוט קללות שאפילו ערס בשוק היה מאדים מהם.
קילפתי את הבוץ ואת עורה. שיחקתי במתגי השלט והכאב העיף אותה עד שראיתי שראשה צונח באיטיות לעבר החזה, היא טיפסה לספייס שאוהבת ואני כבר לא הייתי שם.
שיחררתי את רגליה וידיה באיטיות, מונע ממנה ליפול. נשאתי אותה לאמבט והנחתי כרית מתחת לראשה.
היא פקחה את עיניה לאט מחייכת... תודה אדוני! ואז פתחתי את המים.
קרים ומעיפים אותה למעלה למעלה. מי הרשה לך להנות, כלבה?!
רק התחלנו.
סט סקלפלים חדש יוצא מהמגירה ונעבור לחלק המהנה של הערב. חיתוכים דקים ושורפים באיזור הכוס והפטמות, איזורים ארוגניים נפלאים.
אבל על זה נספר בפוסט הבא.