לקח לי הרבה זמן עד שהתאוששתי מההצלפות ביום ההוא. השאירו לי חותמות עמוקות מאד בבשר. אדוני ידע את זה וראה שאני לא מסוגלת לעוד הצלפות בקרוב והחליט לשפר את מצב רוחי בדרך אחרת.
לאן אנחנו נוסעים אני שואלת אותו.
הוא לא עונה. אני עם כיסוי עיניים כדי שלא אוכל לראות את הדרך.
אנחנו עוצרים ואדוני מוביל אותי בדרך קצת מפותלת, לא סלולה ואני עם העקבים מדדה על אבנים למיניהם.
ריח של שתן וצחנה הורגש באפי.
נכנסנו למקום אני שומעת דלת כבדה שנפתחת באיטיות הוא מוביל אותי לאנשהו. ריח הצחנה מתחזק וגובר וסוג של בא לי להקיא.
הוא מוריד לי את כיסוי העיניים. אני קולטת שאנחנו בתוך איזה מקלט מעופש כנראה של הומלסים לשעבר שהיו משתינים בו וגרים. מקלט שנראה כמו איזו זוועה מתוך הסרט המסור.
אפילו מזרקים ראיתי זרוקים על הרצפה שלא נדבר על רעשים של עכברושים שעשה לי צמרמורת.
לא אכפת לי מה אתה הולך לעשות אבל אני לא רוצה לראות שום עכברוש אני תוקפת.
סתמי הוא אומר.
בא מולי מפשיט ממני את השמלה השחורה הדקה שהיתה עליי ואני נשארת עם העקבים.
ואז הוא מוריד אותי על ארבע באמצע החור תחת הזה.
עכשיו מאמי בגלל שאת כל כך אוהבת השפלות אני הולך לקשור אותך ברצועה לצוואר שתהיה קשורה לעמוד באמצע המקלט הזה ולבקש ממך לעשות פה 50 סיבובים מלאים של החדר בצמוד לקירות שאת על ארבע ברור.
ברור אדוני. אבל ריח הצחנה הורג אותי ואני מרגישה שבא לי להקיא.
אל תדאגי אם תצטרכי להקיא תוכלי לעשות את זה בדרך.
אז כפי שנדמה לכם עשיתי את מה שהוא ביקש והקאתי מספר פעמים בדרך על עצמי ותוך כדי שאני דורכת בקיא של עצמי. הקיא נזל עלי דרך הצוואר הרטיב לי את הגוף ואני מזיעה וגם נוטפת רוק. הכוס שלי בוער מרטיב אותי. אדוני כמובן החליט לעמוד בפתח המקלט ולוודא שאני עושה הכל כמו שצריך. עשיתי!