זה לא קורה לי הרבה, זו האמת, אבל כשזה קורה.. עד עכשיו לא מבינה. 2 לילות ברצף של שולטים מהכלוב, 2 לילות ברצף טיזינג ויחום וסדרת חינוך כזו או אחרת שתותיר בי סמנים. 2 לילות שלא קיבלתי זין או אורגזמה. מה נסגר עם זה?? התירוץ של למה למהר, אם זה הולך לכיוון רציני לא צריך למהר, לילית שונאת את התירוץ הזה. לילית שונאת לא לקבל אורגזמות. במיוחד כשהיא כמה ימים בלי.
בחור צעיר, שלושים וטיפונת, אחד הגברים היפים שראיתי מימיי. נראה כאילו שלפו אותו מאיזו תמונת מרד נעורים.. השפתיים של אנג'לינה, העיניים כמו הדשא תחת קרני השמש. הגיע אליי ב3 וחצי בלילה. חיכיתי לו ערה. אמר לי לא להתארגן או להתלבש או משהו, ככה כמו שאני, בהתחשב בשעה, גם פיג'מה. כשהגיע פתחתי לו את הדלת עם חלוק וגרביים, כלום מתחת לחלוק, שיער אסוף ברישול לצד, ועירפול עשן חלקי. כיאה לעולם הסקס שלי לאחרונה. מה שהתחיל כשיחה הפך למשחקי מגע מיוחמים כמו בעלי חיים בטבע, מעת לעת תופס בשערי, מסית הצידה וטומן פניו בעורפי. מריח אותי. מרגישה את הנשימות שלו ומצטמררת. כל המגע של התקופה האחרונה מתחיל לעורר בי רעב מסוג אחר. זקוקה לתשוקה הזו כמו לחמצן. הוא הנשים אותי. העביר ידיו לאורך גופי העירום לאורך כל הערב, נוגע לא נוגע בכל פעם שמתקרב אל בין ירכיי..
הכרתי אותו בכלוב לפני כמה חודשים, והנה הוא כבר בפייסבוק שלי ומקשקשים מעת לעת. יש ביננו חיבור ללא ספק אבל המרחק המרחק. הלילה המרחק הצטמצם. הלילה העיניים שלו הביטו בי מקרוב. כל השעות הקטנות האלה מרגישות כמו ערבוביה אחת עצומה של תשוקה בוערת, משחקי חיזור של בעלי חיים בטבע או לפחות האדם הקדמון, של משיכה בשיער (כל הראש שלי נראה כמו ראסטות) וחבטות ישבן כמו שלא היו חודש שלם... כואב לי לשבת. כל פעם שהכאיב לי, כשמשך בשיער קצת יותר מדיי, כשנשען לי על הידיים והכח התחיל להיות טו מאצ', הכאב גדול מדיי, חשבתי על הבחור של אתמול. של הקולנוע. דמיינתי איך הוא נמצא מעבר לדלת ומקשיב איך הבחור הזה מועך אותי ומכאיב ומשפיל כמעט, אותי גונחת מייחום, תיסכול וכאב.. מצאתי עצמי הלילה בשלישייה דמיונית. ובאף ואריאציה לא החדירו לי זין לכוס הרטוב רטוב נוטף שלי, אף אחד מהם... באותו רגע כשהגבר היפה הזה משחק איתי, כמו בובה על חוטים, ממקם את הביצים שלו ישר מעל הפה שלי ויורד מצמיד לי את הפנים עד שהן בפה שלי.. משם מחזק אחיזה ומצמיד לי פנים למזרן, על ארבע, מנסה להתמקם ואז מתחילות ההצלפות.. עוד ועוד ועוד רצופות. נאנחת מכאב, מתפתלת וחושבת לעצמי - אתה נהנה לשמוע אותי כואבת? פחדן, תיכנס לתוך החדר.. תזיין אותי כבר בעצמך!.. שמישהו יזיין אותי כבר?!!!!??
6 בבוקר, ליויתי אותו לדלת. הוא פנה אליי "להתראות.." "..לא ביי" השלמתי את המשפט הקבוע שנאמר ביננו בטלפון. הוא נשק לשפתיי.. כשהחל להתרחק לעבר הדלת אני התחלתי לפתוח אותה. לפתע הוא נתן בי מבט אחר, טרק את הדלת, תפס את עורפי עם השיער, דחף אותי לאחור כנגד הקיר ונצמד אליי. יכולתי להרגיש זיקפה רעבה. "תפתחי את הפה" הורה לי. פערתי פי מעט, בשניה הבאה שפתיו עטפו שפתיי, לשונו מילאה את פי.. ידו עברה לאורך קו גופי וצימררה אותי. כל גופי נאחז בידיו, נמעך בין גופו והקיר, נחלים בין רגליי והבל פיו על שפתיי.. הבטתי לתוך עיניו ברעב מוחלט. הוא חייך שיחרר אותי ופנה לפתוח את הדלת, אז הסתובב לנשיקה חפוזה נוספת ולבסוף יצא. סגרתי את הדלת אחריו מבלי להביט אליו מאחוריה. דקה אחכ שלח הודעה שאפתח חלון לזרוק לו את הצעיף שלו. נעמדתי על המיטה פתחתי חלון ובחלוק חצי פתוח זרקתי לו למטה. הרגשתי כמו ג'וליה של רומיאו רק מגוכחת ועם פחד גבהים.. זרקתי לו את הצעיף שהוא כמובן תפס בקלות, שלח לי עוד נשיקה בין אצבעותיו ושפתיו.. והלך.
לא מבינה את זה. גבר, אם האישה שאיתך מיוחמת, אסור למנוע ממנה עונג. אלא אם זה חלק מחינוך או עונש או משהו הגיוני אחר. כזה תיסכול ונהר יש לי בין הרגליים (שלכך יעידו אלה שחוו) הביאו אותי להחלטה שהגבר השולט הבא שנכנס לחדר שלי ויש לנו מגע פיזי מיוחם - הולך להגמיר לי את החיים ולזיין אותי מספיק בשביל לחפות על קודמיו. אני רעבה, רעבה לפינה הזו של השייכות המתוקה הזו. הפעם אני גם חכמה יותר, לומדת מטעויות. הפעם אני לא משייכת את עצמי. מי שירצה בי ישייך אותי אליו בעצמו. במילים ובמעשים. לא יודעת מי בסופו של יום יהיה זה שישאר צמוד ויתפנק יחד איתי בסערה הורמונלית, ברעב בלתי נשלט זה לגופה של זו.. בן זונה בר מזל אחד הולך לזכות בפרס הגדול.. אני כבר סקרנית לחוות את הרגע כשאני אגלה מי מהם הוא ההרפתקאה המופלאה הבאה שלי..
עד העונג הבא..
