אחרי 4 וחצי שעות שינה, רעש העיר אותי. ראשית נפקחו העיניים. מביטה על התקרה, ימינה לחריצי האור בחלון, חזרה לתקרה. רטט נשמע מכיוון הטלפון. מתחילה לגלגל גופי שמאלה לעברו, כאב חזק אך מפוזר מקרין לי מכל מיני איזורים בגופי. מחשבה ראשונה "מה לעזאזל עשיתי?". בטלפון שום דבר מרגש, רק שזה אילץ אותי לקום מהמיטה כי ההורים עמדו להגיע. מתחילה להתרומם מהמיטה, כאב ביד ימין כאב בזרוע שמאל, כל הקרקפת כואבת, ומעל עין שמאל.. מתיישבת, מרגישה את הישבן. מורידה מבטי לעבר רגליי. ישנתי עם החלוק. מתי זה קרה? למה לא עברתי לפיג'מה? מסיתה את החלוק, רגל אחת כבר עם סימנים, השנייה מתחילה. מפשילה שרוולים, תחילתם של סימנים סגולים שעד הערב כבר הבשילו. מה לעזאזל קרה פה אתמול/הבוקר?
קמתי כולי כשיכורה. כאילו הנגאובר. הגוף כאב, הראש דפק, עישנתי למוות בלילה ולא ישנתי מספיק, כן זה בטח זה. למזלי יש לי נטייה לתעד אירועים מרתקים מיד לאחר שקרו, אחרת לא הייתי זוכרת או מודעת לחצי ממה שאני עושה בבכל המפגשים האלה. נכנסתי לבלוג קראתי מעט, חייכתי לעצמי. במהלך היום כבר עלו לי כל מיני פלאש-בקים. כל מיני חלקים אלימים מדיי שלאו דווקא כתבתי עליהם. על הרבה מסתבר לא כתבתי. שעתיים של ערבובייה מוחלטת בין תשוקה לסדיזם טהור. ואני הצלחתי למצוא עצמי באותה סיטואציה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שאהיה כשיקרה משהו דומה.
חשבתי לעצמי היום שגבר האלפא שלי חייב להיות מאוד מיני. כדי שארצה לחוות בנוסף אליו, הוא צריך להיות ממש ממש מפנק ואיכותי במיטה ולמרות זאת לא להספיק לי. או פשוט עסוק. מסתבר שכל הגרושים האלה עם זמן הילדים, זה זמן טוב לפרוק את מה שבשאר הזמן לא מספיק. כשאני צריכה לדמיין את הגבר שלי, האלפא שלי, אז הוא כזה שכלפי חוץ ובפומבי הוא תמיד הכי חם ונדיב ורגיש וג'נטלמני. אבל כשנכנסים לאוירה הנכונה יוצא ממנו כישוף. הוא הופך אחר, מתובל. והמהפך הזה הלוך חזור, זה מה שהורס אותי, זה מה שמפיל אותי לברכיי. הניגודיות הזאת בין החייכן שפותח לי את הדלת של הרכב, לבין זה שמרים ידיי מעל ראשי ומקבע ביד אחת שלו, בזמן שהיד השנייה שלו חודרת אליי בעוצמה מקרבת אותי לפינוק אדיר..
כשנכנסתי לכלוב לראשונה, כל הגברים בחיי, אינטימי ופחות, הזהירו אותי מכל הבררה שמסתובבת כאן. לקח לי זמן, וכמה עידכוני פרופיל כדי לכוון למקום הנכון כך שרוב אלה שהכרתי בחודש האחרון הדהימו אותי. בכל מקום יש אנשים שונים, אבל באמת שהצלחתי למצוא כמה שכבר דרך המילים אני מריחה פוטנציאל. כי הם שונים. הם שרוטים לגמרי. לא כמשחק. הם כאלה. התשוקות שלהם שרוטות, החיים שלהם אחרים, וואט אבר.. שונים, וככ מיוחדים!
מתוך מאגר לא מבוטל של גברי הכלוב שמצאו דרכם לוואטצפ שלי, ישנם לאחרונה 3 גברים מכאן, שולטים, חזקים. כאלה שפגשתי, שנגעתי, שטעמתי. כל אחד מהם העניק ולקח ממני משהו אחר. כל אחד העניק לי תשוקות שלא חוויתי לפני. זה מטורף. התחושות, העוצמות. אחד רך מחד אך מזיין בעוצמה שאני זקוקה לה, אחר מעניק לי פתח לפנטזיות מאוד ספציפיות. אפילו בזין שלו לא נגעתי, ואני לא יכולה להפסיק לחזור במחשבה שלי על כמה היד היתה קרובה. אחר העניק לי מבטים מכושפים ומילים מאוד חזקות ומעצימות לפני כן, ומגע מאוד אינטימי מחד ואלים מאידך תוך כדי.
אנשים מתלוננים בפניי למה אני נפגשת עם מסויימים ולא איתם. זה לא אישי, או שאולי כן. אני נמשכת מעצמי כמו מגנט לאנשים מאוד מסויימים. לא יכולה להמשך למי שאין לו את הניחוח המאוד ספציפי הזה שממיס אותי ומרטיב אותי. לא שולטת בזה. אבל כך קורה שגברים מסויימים מצליחים במהירות יחסית להוביל לוואטצפ ומשם קצרה להם הדרך למגע שפתיים. לחיזור מהטבע, לשיחרור רסן, לחייתיות ממכרת.. וההתמכרות הזו קשה.. כמהה למגע הזה וכבר מחכה מי הראשון מהם שאני אטעם השבוע.. הרעב משגע אותי. כמו ערפדה צמאה לדם. ומשלושתם לדם שלך אני הכי רעבה. אתה יודע מי אתה. אתה מרגיש את זה בדיוק כמוני.. והתשוקה הזו.. מחכה לך להתפרק ולהתפרע יחד. אל תתמהמה..