לפעמים אני מזייפת. כן אני יודעת, זה לא מכבד, אבל זה נכון. לא את האורגזמות, אותן אני לא מזייפת מאז גיל 20, אבל הנאה מדברים מסויימים אני לפעמים מזייפת. לפעמים אני יודעת שאם אני אעמיד פנים שזה טוב לי יותר ממה שזה, או שזה מסב לי הנאה הרבה יותר ממה שזה בפועל זה ידליק את הצד השני. אז מזייפת. כן אוחח.. הלשון שלך מדהימה אותי.. אחח.. כן, עוד.. - בפועל, כן זה נעים. כן זה מחרמן הרעיון שהפנים שלך בין הרגליים שלי והלשון שלך מתאמצת למצוץ לי את הדגדגן, אבל לא, אני לא אגמור מזה אלא אם תוסיף אצבעות. ולא תמיד אני אגיד לך את זה. כי אתה אוהב להיות בין הרגליים שלי. כמה גברים הכרתי שאמרו לי שאוהבים לבצע רימינג, אבל בפועל הלשון שלהם נצמדת לדגדגן ושוכחת להמשיך. חבל.
יש הרבה דברים שאני הייתי רוצה שיעשו לי את זה כמו שהם חושבים שזה עושה לי, אבל זה לא. בכל החיים שלי גמרתי בדיוק פעם אחת מזה שמישהו ירד לי. באמת- פעם אחת. מעל 120 גברים עברו אותי במהלך יותר משני עשורים, ועדיין רק עם אחד גמרתי מירידה נטו. אני כן אוהבת להשמיע את הקולות, אוהבת שזה עושה לכם טוב להרגיש גברים, מלקקים מצויינים, אבל ביננו? לא גמרתי מירידה כבר למעלה מעשור וחצי. הלוואי והייתי גומרת מזה. אבל גם הטובים שבגברים, גם הגבר הסקסי שלי לא מעורר בי את מה שהייתי רוצה שיעורר מהבחינה הזו. שום דבר לא עושה לי את זה כמו אצבעות על הג'י או בשני החורים בו זמנית, רטט מטורף על הדגדגן ופשוט לשקוע לתוך אורגזמה עוצמתית.
פעם אחת גמרתי בעמידה. עוד זוכרת בחצי נוסטלגיה, הוא היה באמצע לימודי הדוקטורט שלו, לא משהו מרגש. ישב על קצה המיטה, הוריד לי מכנס ותחתונים, פיסק לי את הרגליים וזיין אותי עם האצבעות שלו, עוד אצבעות הטריפו לי את הדגדגן ופשוט מצאתי עצמי באיזה שלב משוחררת לגמרי, מרפה הכל. הוא אמר לי לגמור. הוא אמר שלא יניח לי עד שאגמור. הייתי צעירה וכל העולם הזה היה חדש. לא חשבתי להתנגד, לא חשבתי על כלום, רק התמסרתי. וגמרתי לו על האצבעות בעמידה. אני אוהבת לדמיין שאחכ השכיב אותי על המיטה וליקק את כל מה שנזל ממני. בפועל לא זוכרת כלום מאותו ערב לאחר שגמרתי.
זוכרת דייט עם מישהו בן 39 כשהייתי בת 18. הלכנו לאיזה קולנוע בהצגה מאוחרת, היינו כמעט לבד. זוכרת אותו מזיין לי את הכוס עם האצבעות שלו. מאז יש לי איזה משיכה לקינקיות במקומות ציבוריים. הסקס בחצר בית בין עצי ההדר, הדוגי באמצע הפרדס בהוד השרון, המציצה שהענקתי למישהו על ספסל בפארק רעננה מול מגרשי הכדורסל, הסקס באמצע חניון המרכז הבינתחומי באמצע הלילה, הדוגי על אדן חלון בית המלון עם הנוף על הטיילת התל אביבית.. ההוא שהיה מבוגר ממני באיזה 25 שנים ולקח אותי אליו למלון הדירות בו התגורר בביקוריו בארץ, עם נוף לים, הכמיהה שלו לגוף שלי הכריע את הכף הרבה יותר ממי שהוא היה. הדירה, הנוף, החום, תשומת הלב, הפינוק.. ככ הרבה זכרונות שלא היו מספקים בסופם כמו האורגזמות של היום. כי כל מה שהיה בהם זה הריגוש מהמיקום. והסיטואציה.
זוכרת יותר מדיי סקס ללא גמירות שלי. זוכרת הרבה יותר מדיי דברים שעדיף היה לשכוח. לא זוכרת שמות, לא זוכרת פנים ברוב המקרים. ואז באיזה שלב משהו קרה בתוכי והחלטתי שאם אני לא גומרת הבנאדם לא חוזר. החלטתי שמי שלא בא מתוך כוונה לענג אותי- לא רוצה. מוותרת. ברגע שהבנתי כמה שאני יודעת להעניק, כמה שאני באמת יודעת לפנק, ברגע שהבנתי את הערך של עצמי משהו השתנה בגישה שלי.
החלק הכי יפה הגיע כשבזכות הסינון הכרתי זן מאוד מיוחד של גברים. אלה שעבורם לענג אישה ולגרום לה לצרוח מרוב עונג זה העונג האולטימטיבי. את אלה אני הכי אוהבת לפנק. אלה שההנאה שלי עומדת בראש מעייניהם לפני כל השאר- אלה ראויים ללשון שלי, לשפתיים שלי, לאצבעות שלי, לאישה המיוחמת שבי, האלה הזו שלא יודעת שובע, השדה הזו, החיה הזו.. זה מדהים בעיניי אלה שמילולית מוכנים לעשות הכל אבל בפועל מייצרים תוצאה מינימליסטית, אומרים שעושים במיטה ככ הרבה דברים וברגע האמת כבויים, מתרגשים, לא יודעים מה מענג אישה, חיים על האגו שלהם, על מה שאיזו בת 18 אמרה להם.
אני לא בת 18 וגם לא רוצה להיות. החזה כבר לא עומד. העור לא מתוח כמו שהיה. נכון, רזה יותר, נכון בטוחה יותר, נכון מיוחמת יותר. יודעת מה אוהבת ואיך אוהבת. כל מה שפעם חשבתי שיודעת אבל בתכל'ס לא ידעתי כלום מהחיים שלי. כמו האורגזמות שהיו לי חיים שלמים עד שהנוכחי הוכיח לי אחרת. יש טריליון אורגזמות שאני יכולה לחוות עם זה שידע ללמוד את מסתרי גופי וידע לנווט בי נכון. ואחרי שחווים את הגדולות הענקיות המתפזרות, אלה שבאות בשרשרת, אלה שגורמות לי לצרוח כאילו מישהו שוחט אותי בעונג, אחרי כל אלה... מי יכול לחזור לאחור? מי רוצה.. אותן אני רוצה. השאלה מי יוכל לי....
אנשים תוהים על הפוסטים שלי, חושבים שאלה סיפורים. אני לא מספרת סיפורים. פעם הייתי כותבת סיפורים, פנטזיות. היום, לא טורחת. מתרכזת בלספר על הרגעים האמיתיים. אלה שמעוררים לי את כל הגוף. וכך הפוסטים מלאים באלה שראויים לככב בהם, אלה שבאמת מענגים, נוגעים, בגוף, בנשמה..
ואני רעבה לטעמים חדשים, להרפתקאות חדשות. לא שולט, לא נשלט. מישהו שמכיל מעט משניהם, שרעב להשביע אותי בלי ציפייה. הטובים ביותר זוכים לעונג האולטימטיבי. ולתהילת עולם במילים הכתובות.
החיים ככ מעיקים לפעמים ובנאליים שרק הפינות האלה משחררות באמת. אתה תהיה ג'נטלמן, אתה תוציא אותי לראווה, תתהדר בזו שלצידך, תשלח יד ותחייך בחום. אני אמס מהג'נטלמניות שלך ואפתה אותך. ברגע הנכון אתה תיכנע לתשוקה ונראה זה לזו כוכבי לכת עצומים. מחכה לך, בוא תשחק איתי קצת, תעמיד פנים שאתה האחד היחיד, או שתיכנע לזה שאינך היחיד. נפרה פנטזיות וזה את זו ולא נפסיק עד כלות.. מחכה לך..........
