כבר זמן מה שלא לקחתי את הכדורים שלי. ההם הסגולים עם הנקודות הכחולות והפסים האדומים, אלה שמשפרים את מצב הרוח ומאפסים לי את האטרף הביוכימי של הגוף. ואז היה אתמול בערב כשהוא בא בספונטניות אחרי עבודה. הוא היחידי בעולם שגם אם אני במצב הכי לא מתאים לאנשים אני לעולם לא אגיד לו לא לבוא. כי כשהוא בא, עייף וטרוד או שמח וקופצני, אני לו. תמיד. כך הקשבתי לו חצי מעושנת, לסיפורי העבודה שלו, הוא מראש התנצל שלא בא לקטע הפיזי כי הוא מעוך. אני לא התרגשתי. אבל כשחיממתי לו אוכל ועצרתי לחבק אותו, לא היה אכפת לי מה מצב הרוח שלו. שמחתי שהוא איתי.
עד סוף הערב הוא כבר נכנע להתלטפויות שלי, העמיד אותי על ארבע והעביר אותי את המסכת האהובה עליי. אני אפילו לא יודעת מה הוא החדיר לי ומה היה שם, הכל היה והכל זרם ואני לא הפסקתי לגמור, שוב ושוב.. ברבע לאחת נחתי לי, באחת ועשרים גם הוא זכה להתפרק לתוכי ולהשתרע על המיטה שלי. כשנסע הביתה שלחתי לו איחולי יום אהבה שמח. הוא לא הגיב. זה עבר לו מעל הראש. בבוקר היו שני סימני וי כחולים ולאחריהם דממה. התעלמתי מהעיקצוץ הקטנטן והמשכתי הלאה לתוך היום.
הגשם ליווה את יומי. היום לא נתתי לו להשפיע עליי. החלטתי שזה לא משנה דבר. איחולי חג האהבה מסביב נראו לי כבדיחה. התרכזתי במסיבת הפרידה של חבר מהעבודה, התרכזתי בארטיק לימון שלי, התרכזתי בעבודה, התרכזתי ברגעים הקטנים כשהשמש יצאה לרגעים בודדים לקוויקי כזה בשמיים, ניסיתי לא לחשוב על מה שאני צריכה לחשוב ובעיקר על מה שעדיף לא לחשוב.
בשבועות האחרונים אני עובדת עם הפסיכולוגית שלי על זיהוי דפוסי התנהגות שלי, כאלה שאני רוצה לשבור אם בכוונתי להמשיך להתפתח ולצמוח. הצלחתי לשרוד את התקופה הקשה בעבודה ופתאום שוב תחושת נוח. נוח זה רע, זה אומר שאין צמיחה. לא הייתי במכון שבועיים ומשהו. הייתי עסוקה בלהפגש ולהזדיין ולהתמסר ולבדוק ולחקור ולהתנסות ושמתי עצמי בצד. שוב. היום זה חילחל לי פתאום.. אז ביטלתי כל תכנית שיכלה להיות עם כל אחד ואחד שהציע.
יום האהבה ואני עם עצמי, כותונת שחורה סקסית, אבל לבד. לפני 3 שנים עם האקס האחרון הייתי בחג האהבה בטיול לרומניה. זה היה סוג של שירת הברבור שלנו. נפרדנו לפני והוא שיכנע שנחזור וניסע לחו"ל והכל יהיה מושלם. זו היתה הפעם הראשונה שטסתי עם בן זוג לחו"ל. פינטזתי על הסקס במלון, על כל מה שנוכל לעשות במדינה זרה שבה לא יזהו אותנו. תיאמתי מראש מול המלון פינוקים ליום האהבה עצמו. תיכננתי וארגנתי. בפועל, הוא לא התרגש, היה עסוק בלריב איתי חצי מהטיול על דברים שאז לא הייתי מוכנה אליהם, שכב איתי בדיוק פעם אחת מתוך 5 הימים שהיו שם, ובשאר הזמן קיטר כרגיל על זה שאני כל הזמן רוצה סקס ומה הקטע שלי.
זה לא שהוא היה חתיך הורס, הוא לא היה קרוב לשלמות. היה לו מראה שתאם את רוב האקסים שלי, השמנמן הזה, 1.75 כזה, קירח. הטיפוס הזה שאיכשהו תמיד נצמד אליי ואף פעם לא סיפק לי את הצרכים. כשנפרדנו שבוע אחכ בארץ הייתי שלמה. ידעתי ששום דבר טוב לא יצא מקשר עם גוש קרח. אם עד אותו רגע הייתי מוכנה לקחת על עצמי כל טיפת אשמה בחוסר הצלחת קשר, פה הייתי שקטה. הוא קיבל ילדה חייכנית, שהפסיקה לעשן, שאהבה חום ומגע וחיפשה קירבה. כשהלך הוא הותיר אותי מעשנת (בלי העישונים הסקס לא היה קורה איתו), מורעבת למגע ולאהבה. בד בבד הוא הותיר בי תחושת אכזבה גורפת ממערכות יחסים ואובדן האמונה בזוגיות. מבחינתי הוא שם לי תו תקן, אישור שאני לא אמצא מישהו להיות עימו בשניים לסיפור סינדרלה. וכך דפוס התנהגות שכבר החל לפני רק הושרש עמוק יותר.
אתמול הפסיכולוגית שאלה אותי אם לדעתי מגיע לי מישהו שיאהב אותי ורק אותי. לא קשור אם אני מאמינה שיקרה או לא יקרה- רק האם אני חושבת שמגיע לי. עניתי לה שכן. לא היה לי ספק. הבעתי חשש מהתבטאות נוסח "מגיע לי" כי זה מרגיש לי מתנשא ואגואיסטי. היא חידדה את הנקודה כשענתה שלכל אחד מאיתנו מגיע מישהו שיאהב אותו, מישהו שירצה אותו ורק אותו. לשבריר של שניה יכולתי להאמין שגם לי זה יכול לקרות, אבל אז הדפוס שלי, הסכמה הזו בראש חזרה לפעול בעוצמה.
אחת האמונות הכוזבות שלי, כתוצאה ממיליון דברים בעבר, היא שאהבה וזוגיות זה משהו שקורה לאחרים. שעל גברים לא ניתן לסמוך בכל הנוגע למונוגמיות, שכל הגברים בסופו של יום יבגדו אם תינתן להם האפשרות בתנאים הנכונים, ושזה אמנם לא נאמר בביקורת או שיפוט, פשוט שזה משליך גם על איך שאני צופה בסיכויים שלי למשהו כזה. "את מבינה," אמרתי לה "אם הגבר שלי פוזל לצדדים זה אומר שאני לא מספיקה לו. ואם מישהי כמוני שכ"כ חמה, פתוחה, ליברלית ומעניקה לא מספקת אותו, אז מה הסיכוי בכלל.."
"ואז את מחפשת את התפוסים, הנשואים, כל מי שלא יוכל להעניק לך את מה שאת מחפשת עמוק בתוכך, רק כדי שלא תצטרכי להתמודד עם הפחד לאהוב, עם הסיכוי לאהוב והסיכון להכוות שוב." אמרה.
"כן, קל יותר להתרחק מהרווקים, כי מי צריך את הסיכון לתקווה. הגרושים אמנם יכלו להיות באותה קטגוריה אבל לרובם יש ילדים ואז זה בסדר, יש להם עוגן משלהם שישמור אותם מהישג יד." הילד/ה, האקסית, הרצון להשתולל ולהשתחרר במקום להכנס מחדש למערכת זוגית אחרי שאכלו חצץ בראשונה.
ואז יום האהבה 2017. פיניתי את היומן, עברתי בדואר לאסוף חבילה שהזמנתי מעלי אקספרס. שכחתי בכלל שהזמנתי את זה.. שמלת מיני צמודה וסקסית שנראית כמו לייטקס אבל נעימה מכך, חופשי חומר לדאנג'ן, ועוד כותונת שחורה סקסית חצי שקופה. שתיהן הגיעו עם חוטיני קטנטן ושחור. הבטתי עליהן, מדדתי, הבעתי שביעות רצון והמשכתי הלאה. לא אכלתי כלום, נכנסתי למיטה מרוסקת והתמסרתי למיטה המחבקת. חלמתי על העבודה, על מטלות ומשימות, וכשפקחתי עיניים לפני השעון המעורר לרגע לא ידעתי איזו שעה זו, איזה יום.. התעשתות מהירה החזירה אותי לפינה שלא רציתי להיות בה. חיממתי לי אוכל. הפסקתי באמצע, עבר לי התיאבון. הימים ההם של החודש הולכים ומתקרבים. אין לי עישונים, והאלכוהול פחות מושך אותי פתאום.
מהרגעים האלה שאתה רוצה שחור ולבן בו זמנית. רוצה מישהו שיהיה פה לחבק ולנשק ולהקשיב וללטף. רוצה להיות לבד, לנסות לפענח את התחושה שבפנים. יש לי הרבה רצונות שאני טרם למדתי להביע. יש לי הרבה חלומות שלא נתתי לעצמי לחלום. יש לי הרבה זכרונות שצריכים להיות מוחלפים בחוויות טובות. יש לי הרבה צרכים שלא כל אחד יוכל לענות עליהם. לא כולם פיזיים. זקוקה לאדם שיראה את האדם שאני ולמרות ועל אף, ירצה בי בדיוק ככה. יספק צרכיי אבל ישחרר לי רצועה כשזה לא יספיק. לא יודעת אם מישהו כזה בכלל קיים. אהבה.. כמהה לאהבה שנאמרת, שמתבטאת, כזו שחשים היטב ומבטאים ללא חשש.
אני מניחה שאצטרך לעשות את הצעד הראשון באיזה שלב, להתחיל לכוון עצמי למי שפנוי, למי שכן מכיל את הסיכוי לביחד. המחשבה על זה מפחידה אותי. מפחדת לכאוב שוב, להפגע שוב, לגלות שוב שאף אחד לא יעמוד בעוצמות שלי. ואולי ההתחלה היא דווקא להאמין בזה שאני לא טו מאצ', שיש מי שיוכל לי. שיש מי שיראה את היהלום שנחבא בתוכי ויחליט שזה בדיוק מה שהוא רוצה, שיחליט שהוא יכול לי. שהוא ידע להתמודד עם עוצמות הרגש ותכיפות המגע, עוצמת המגע, המשחק, הטירוף הפנימי.. אולי הצעד הראשון יהיה להאמין שהכל יכול לקרות. גם לי. אולי הצעד הראשון יהיה להאמין בימים של אהבה, לא יום אחד, לא זכרון אחד מעוות מחופשה מטופשת עם אדם שלא ידע להעריך את מה שהיה בין ידיו. אולי הצעד הראשון הוא פשוט להאמין שגם בתוך עולם הבדסמ נחבאית אהבה אמיתית..
יום אהבה שמח חברים..
