הימים מעניינים בכל מיני רמות.. מתחילה לעבוד ביום חמישי בשעה טובה, בבית חולים פרטי ידוע, הצלחתי במפתיע (או שלא) לעשות רושם ממש טוב והכל הסתדר. מסתבר שכשרוצים מספיק חזק הכל קורה בדיוק כמו שאנחנו רוצים.
התשוקות שלי מתערבבות להן, בין מה שבא לי לבין מה שאני חושקת לחוות, לפעמים חשה מוכנה לחצות גבולות של עצמי, לפעמים כל מה שרוצה זה חיבוק עוטף ומלא בתחושת ביטחון.
כעת יותר מתמיד מבינה שלילית שולטת בי בכל רמח איבריי ואייני יכולה להמנע מהתחושה שזו בדיוק הדמות שנועדתי להיות. מסוגלת לעבור ימים ללא אורגזמות, ואני יודעת שהכח שזה מכיל הוא עצום מכל מה שחשבתי שאוכל להכיל. מאז קנדה ובעיקר ווגאס אני מכילה בתוכי ביטחון עצמי גבוה יותר, קניתי ביקיני והסתובבתי איתו בים כאילו אני המלכה של העולם. קשה להסביר את התחושה הזו, כשמביטה במראה וסוף סוף היא מביטה בי, מורעבת, מיוחמת, מרוצה מעצמה, שמה פס על העולם, כובשת פחדים ומוכנה להלחם על כל מה שרוצה וכנגד כל מה שמונע או מנע בעבר. השדים כבר אינם גדולים, וגם לו היו, אני חזקה מהם. עוצמה שאין לתאר.
יש לו מחר יומולדת וכל מה שאני רוצה זה לעטוף אותו בחום, לפנק אותו, להעניק לו מעצמי ואת עצמי עד שיבין, בסוף הוא הרי יבין. הוא כבר מתחיל להבין ואני מחייכת לעצמי. לילית מחייכת לעצמה בסיפוק רב. אני לא אטרוף אותך, לא אחנוק אותך, מוכנה גם ליחסים הפתוחים שתמיד רצה, רק רוצה את הנוכחות שלו סביבי, עוטפת ומפנקת, לחוש בזרועות שלו סביבי ובאצבעות והזין שלו חודרים וחופרים בי עד איבוד חושים מוחלט. התאפקתי ולא גמרתי מאז שנפגשנו למרות שהיו מיליון הזדמנויות והצעות מפתות. קשה לי לעמוד בפניו, והוא יודע את זה.
חו"ל השיב אותי אחרת לארץ. חזרתי אחרת, הוא שם לב לזה מיד, כולם שמו לב. עושה מה שמרגיש נכון, כובשת פחדים ומתמודדת בעוצמה. הוא אוהב אותי חזקה. וזה בדיוק מה שיקבל, כמו שאר העולם. את כל כולי במלוא עוצמתי.
הרעב לכל מה שזז התמתן, סלקטיבית במיוחד, אבל מוצאת לעצמי כמה פינות נעימות במיוחד. מוצאת עצמי מאוד סלקטיבית, מרשה לעצמי, מי שלא מעניק לי את הריגוש שאני זקוקה לו אינו רלוונטי. והריגוש קיים, הרעב קיים, החשק שם גם כשאני לא נוגעת ולא מתפנקת לבדי. כמהה לידיים, צמאה למגע המטורף. שותה כמו רוסיה טובה, מעשנת רק מה שחזק כי החלש לא מדגדג לי ותמורת היי טוב אני מוכנה להתפנק ולפנק, סוג של זונת עישונים ופינוקים בשלל ריחות וטעמים.. יש מי שיראו בזה חולשה, אני רואה בזה כח.
העוצמה הפנימית הופיעה מעצמה אחרי קנדה ואפילו לא יודעת איך ומהיכן ומה גרם לה. לא מפחדת מכל הגברים היפים האלה שמסתובבים בכל פינה, לא רואה עצמי פחותה מהם או לא ראוייה כבעבר, חשה עוצמה פנימית שקשה לי להכיל את עוצמתה והסביבה חשה בה היטב, וכך מוצאים דרכם אליי כל מיני דמויות, מנכ"לים למיניהם, בעלי תפקידים בכירים אחרים שרוצים להיות לרגליי, ואני מחייכת לעצמי. לא מנצלת אף אחד, נעימה וחייכנית כתמיד אבל מעריכה את העוצמה הזו יותר מבעבר.
תמיד ידעתי שהמלכה בתוכי רק שלא ידעתי איך לשחרר את לילית לחופשי. כעת היא חופשייה ואני מאושרת. הקונפליקטים פחתו והנפש רגועה יותר, אופטימית יותר, שלמה. תודה לכל המלאכים השומרים.. תודה על רגעי הבריחה ורגעי העונג, תודה על המחזרים והמפנקים, תודה על הנאמנים והחברים, תודה על הסקס ותודה על האהבה, ומכל אלה, תודה לעצמי על שלא אבדתי תקווה ולרגע לא הפסקתי להאמין בעוצמה הפנימית שלי. החיים מורכבים מכאב ומאושר, אני בוחרת לצמוח מהחולשה ולפרוח מהאושר. מאחלת לכל אוהביי את אותן תחושות.
מחר יום חדש, הרבה שמחה, הרבה תכנון, והרבה זיונים. רוצה לשמוע עצמי גונחת עד לב שמיים, רוצה אותך מפרק בתוכי כאילו לראשונה, רוצה אותך חש אותי כתמיד, להתאחד לעוצמות חדשות ישנות, ופשוט לחוות את האושר המקסימלי. מודה על החיים, מודה על הבריאות, מודה על החשק ועל הרצון, מודה על העוצמות והאמונה, ולכם.. שקוראים ומגיבים או סתם לוחצים לייק ומחייכים אותי כך כאילו הייתם הכי קרובים.. שלא יגמר לעולם..
