ימים מעניינים עוברים. אני נצמדת למוטו החדש שלי של לחיות מעכשיו לעכשיו ומהיום למחר לכל היותר. רמות הסטרס ירדו. לא לקחתי את הכדורים שלי מאז שחזרתי לעשבים, ולמרות זה, מרגישה טוב. מרגישה אנרגיות מדליקות ונעימות (בו זמנית) מהחבר, מה שגרם לי במפתיע במקום להקשר יותר בחרדה, דווקא בשיחרור.. אני מניחה שהסופש האחרון וכל מה שהכיל עשה לי טיפה יותר טוב, ויותר בטוח, בעצמי ובנו. ואולי מתוך אותו ביטחון שחררתי קצת את הרסן, והפחד נחלש. כולי תפילה שזה רק יוביל לתקדימים נעימים..
כך, בעוד החבר ממלא את צרכיי השונים (בעיקר תרבות הפנאי) בדרכים מקוריות וברוח רעננה ומחודשת, הבחור השני מבצע נאמנה את מטלותיו לאורך גופי.. אני שוקלת לחקור דרכו ובעזרתו כל מיני חלקים נסתרים בעולם הפנטזיות. ואיכשהו בינו לחבר, העולם שלי מתחיל להתמלא. מהפן ההורמונלי לכל הפחות.. בעבודה שוב נחמד לי. וכשלא מסתכלת רחוק מדיי אז מרגישה ממש שלווה ואופטימית. תזכירו לי שוב למה דוחפים לנו תרופות נוגדות דכאון כשכל מה שבנאדם צריך זה מריחואנה??
בתקופה האחרונה האנאלי חזר לככב אצלי משום מה. זה אפילו חדר לי לחלומות. תרתי משמע. אולי בגלל זה כשסוף סוף זין ממלא אותי בכוס, ממלא עד קו הרחם.. אני מרגישה כאילו הרכיבו משני חלקים את השלם המושלם וכולו בי, נעוץ בתוכי. כמו כדור אור ענקי שהווייתו במרכז הגוף שלי מאירה לכל עבר. כמו הזייה חח.. חומר טוב קניתי הפעם.
החלטתי לחיות את החיים שלי. כאילו לא נשאר הרבה מהם. לעשות דברים קצת אחרת מאיך שהייתי עושה בעבר. להעז. לעשות בכל יום לפחות משהו אחד שמפחיד אותך, או לכל הפחות הופך לך את הבטן.. רוצה להרשם לאיזו סדנא. רוצה לחזור לפילאטיס (הערב כבר הייתי). רוצה להתחיל להנות מהפאקינג גוף שהשגתי בשנה ומשהו האלה.. התחלתי להזכר כמה סקסית הרגשתי בבגדי חורף, וכעת יכולה לחוש בזה מחדש. מפנטזת שנים ארוכות על מגף גבוה. נראה לי שעכשיו יכולה באופן רשמי למקם עצמי עם הגשמת הפנטזיה הזו.. המגף, התחתון והחזייה, מעיל הגשם הארוך שמכסה את העור הצח מתחתיו.. עור שצמא למגע יד גדולה וחמה.. לדמיין את הגבר שלי מתקרב אליי כך, מתכופף אליי, מסית את שערי, טומן שיניו בעומק צווארי. מעביר בי צמרמורות. אוסף אותי בזרועותיו הגדולות, מצמיד אליו, שאוכל להסניף את הריח המשכר הזה.
יד נשלח לקדמת המעיל ופורמת כפתור כפתור. מביטה בעיניים מכורות בידיים האלה, פועלות נמרצות בצמוד לגופי, וכל שמפריד ביננו זה בד.. פותח את המעיל, מרחיק אותי מעט ממנו, בוחן בעיניו ולבסוף חיוך ערמומי נמתח על פניו. יד אחת נשלחת לתחתון, יש שנייה לחפש פטמה.. הגבר שלי יודע מה עושה לי טוב, הוא יודע על איזה כפתורים ללחוץ, מה להגיד ומה ללחוש, על מה להתבדח ועל מה להרצין. הגבר שלי יודע כל נקודה בגוף שלי ועדיין נהנה להביט בי משתאה כל פעם מחדש איך נכבש שיא חדש..
הבנתי שעבורי הדרך לנצח את העולם הזה ולשלוט על החיים שלי זה דרך לחיות כל יום בפני עצמו. לא להביט קדימה, להתרכז בכאן ובעכשיו. אז כל יום מתרכזת מחדש בחשקים שלי, בסיפוק כל הצרכים שלי. מוצאת עצמי נהנית מספורט כמו ששנים לא חשתי. להתרגש מהדברים הקטנים. להצליח בהבלחי רגע להציץ לתוך עולם מקביל שבו קורים דברים כמו שחשבתי שרציתי, ולו כדי להזכיר לעצמי שהמציאות שלי היא לא ככ רעה :)