אלה החיים. נשיפת האוויר מהריאות בתחושת חופש. כאלה בדיוק. ואני.. אני ממשיכה בניסוי שלי וחיה מיום ליום. ביום חרוצה בעבודה, משחילה הודעות וואטצפ לוודא שהגחלת עודנה בוערת אצל מי שחשוב. אחה"צ מתנהלת בין הליכות, לפילאטיס, לדיקור, להתמסטלות מול איזה פרק או משחק אהוב. החיים שלי סוף סוף מתחילים לתפוס צורה של משהו שאני יכולה לחיות איתו ולהנות ממנו. השבח לאל. חח
אמרתי לה היום בשיחה לפני הדיקור שאני הגעתי לנקודה בחיים שבה אני מודעת לכך שאני משתמשת באנשים כמשאב. לא בצורה רעה חלילה, כי זה סותר את האדם שאני, אבל כן במובן חברתי/מיני. שנים שומעת את המשפט שאף אדם לא יכול לענות על כל צרכיו של האדם שמולו. לקח לי הרבה שנים להפנים את זה שאני שונה ועל כן לא באמת מחוייבת להתאים עצמי לשבלונות של החברה בה אני חיה. כן במחוייבויות כלליות, לא ברמה האישית. שם מותר לי להיות מה ואיך שבא לי. ומי שלא טוב לו, לא יקח בזה חלק. פשוט. אז הכרתי בכך שיש לי צרכים שונים. ניסיתי ארוכות מדיי להשחיל אדם אחד לתוך כל השבלונות הללו. זה לא עבד. לחלקן הוא לא התאים. עם כל אהבתנו, לפעמים אנחנו צריכים לאפשר לאנשים אחרים להכניס לחיינו את מה שאנו זקוקים לו ולא יכולים לקבל מזה שהיינו רוצים. החוכמה היא להבין שזה לא מצביע על כשלונו של איש. כל אחד מסוגל למה שמסוגל.
וכך בחיי כרגע נמצאים כמה גברים בו זמנית. כל אחד עונה על צרכים אחרים שלי, בין אם פיזיים או לא. ונוח לי. שקט לי באופן יחסי. אף אחד לא דורש תשומת לב מוגזמת או מטביע אותי בה. עם כל אחד מהם מתקיים דיאלוג פתוח ובריא. כל אחד יודע שהוא אינו היחיד, וכולם יודעים על עליונותו של אחד מהם בהיררכיה. במעמקיי ליבי, במקום בו מסתתרים החשקים הכמוסים, תמיד רציתי משהו כזה. זה לא היה אפילו קרוב לבר ביצוע. ועכשיו זה אפשרי מסתבר. אז למה לא בעצם?
מתחילה להפנים שאני יכולה לחיות אחרת מהשבלונות שהכניסו את השאיפות והחלומות שלי אליהם כשהייתי ילדה. לא חייבת למצוא בעל להתחתן, לא חייבת משפחה בשביל ילד, לא חייבת רק גבר אחד, לא חייבת גוף לבן וחלק מציורים, לא חייבת להיות ילדה טובה כל הזמן. לא חייבת להיות משהו רק בגלל שאומרים. רק בגלל שאחרים כן. לא חייבת. וכך נגלה לעיניי החופש האמיתי. להיות אני כפי שאני. בלי להתחשב ברעשי הרקע.
מעניין שעם האוכל בא התיאבון תקף גם בסקס. יותר חרמנות מסביב לשעון מעוררת חשק נוסף ועוד קצת ועוד טיפה ומדיי פעם התפרצויות של אורגזמות ולפעמים רק אדג'ינג אכזרי.. געגוע לכף היד החזקה.. געגוע לתנוחות האהובות.. געגוע בכל רגע ביום.. לסקס. למגע. לאנדורפינים. לריגוש המדליק הזה..
כמה מכם באמת קראו את מילת הכותרת? ;)
