בזמן האחרון מאז שלילית צצה אני מרגישה שהצד הגברי באישיות שלי הולך ומתחזק. אמנם אני עדיין נמנעת מלתקוע גרעפסים או להפליץ ליד אחרים, אבל בשאר הדברים.. ובעיקר בפן הרגשי מיני.. אני מרגישה הולכת ונהיית גבר. ואני דווקא אוהבת את זה. להיות אישה עבורי הוא אתגר. המראה עובד לטובתי אבל פנימית נפשית להיות אישה זה מייגע. כל ההורמונים האלה תחת עולם שמנוהל באופן מאוד שמרני ומכניס לנו לראש מגיל אפס איך אישה אמורה להתנהג ולהרגיש. קרוב ל40 שנה בעולם הזה ולמעלה ממחצית חיי נאבקתי בהתנגדות הפנימית שלי להיות מבחינה מינית המוכר והידוע. בגיל 14 וחצי כבר הייתי באורגייה הראשונה שלי. בגיל 12 כבר ניהלתי שיחות אירוטיות בטלפון וכתבתי מכתבים אירוטיים.. שירים אירוטיים.. ואני הייתי חריגה. בתקופתי להיות עד כדי כך מתירני מינית היה להיות שונה. היום אני יכולה להיות אני בלי לשים זין על מה חושבים עליי ואיך זה נתפש מהצד. אני יכולה לבחור להסתיר את זה בחדרי חדרים או לצאת במופגן לעולם. בתחית העשרים שלי נחשבתי פרובקטיבית. בעיקר חיצונית כדי למשוך אש. היום אני חיצונית אלגנטית אבל מבפנים עור וביריות ועקבים ומחוך ושוט וחבלים וכיסוי עיניים ואורגזמות.. היום אין לי צורך בהפגנתיות של ההנאות הגדולות בחיי.
בשבוע האחרון מצאתי עצמי חווה כל מיני רגעים אירוטיים מגוונים שמעוררים בי המון תחושות. הביטחון עולה בתור דבר ראשון. התחושה משכרת. הכלבלבון החדש שלי מספק לי רגעים רבים של הנאה. חושף אותי לעולמות שונים של פטישים שונים שטרם יצא לי לחוות. להכיר בגדול, לחוות ממש, טרם.. וזה מדליק וזה מרגש קצת ומחרמן המון..
השבוע למשל גיליתי על כמה דברים שעושים לי את זה. דברים שלא חשבתי עליהם עד שהגעתי לסיטואציה, ולהביט כאילו מהצד על כל הנעשה.. פרייסלס. גם התחלתי לצלם בין לבין רגעים יפים, תנוחות שיפות לתחושה אך עוד יותר יפות לצילום. כמו למשל, כשאני שוכבת על המיטה ונשענת לאחור, מעט ישובה כנגד הקיר/כריות, רגליים ישרות, כשאחת הרגליים ממוקמת בדיוק בין רגליו של כלבלב ותיק שעומד מעליו על שש, ואני מציצה ממקומי לעבר הזין העומד הזה והביצים התפוחות, מרימה רגל, מחככת אותה בהם, ומכל העברה כזו של הרגל, בין אם בעדינות ובין אם בכוח מסויים כנגד איבריו, הטפטופים ניגרים לאורך ירכי עד מתחת לברך. מטפטף כ"כ יפה, כ"כ מעורר תיאבון, כ"כ מזמין לפיתה חזקה וחליבה נוספת.. סתם כי יכולה. בסוף הוא גמר לי על הירך בלי שנגעתי בו בכלל. אדיר!
היה בהזדמנות אחרת רגע עדין אך משכר לא פחות. הכלבלבון החדש הגיע, התמקם בצמוד לרגליי, ישוב על הרצפה, אני עסוקה במחשב, מציתה עוד ג'וני. מביטה אליו, מחייכת, מלטפת שערו וחוזרת לעיסוקיי במחשב. חיבוק רגליי הופך לליטופים ולנשיקות ונשיכות עדינות עדינות, אז הסית גופי מעט לכיוונו ופיסק רגליי. בתוך רגעים פנים נצמדו לכוס שלי דרך המכנס, אויר חם ננשף לעברי, נשיכות קלות ומשחקים טיזריים ארוכים. אני נשענת לאחור, לוקחת עוד שאיפה, נעים לי..
עוד רגע ועוד רגע.. אני עומדת שעונה על השולחן עם הפנים ס"מ מהמסך, מציתה ג'וני, שולחת הודעות בוואטצפ, רגליים מפוסקות והלשון שלו חופרת עד בלי די. מדיי פעם עולה לישבן ואחרי ליקוק יסודי חוזרת מטה לגמוע את כל הרטיבות הבלתי נגמרת הזו. וכל הזמן הזה עסוקה בעיניי עד שאצבע קרירה חודרת לתוכי.. אנחה נפלטה מגרוני.. הטלפון נשמט מידיי לשולחן. במקביל הוא התרומם והחדיר לתוכי את הזין שלו. בשלב הזה עברה בי מחשבה משעשעת, אז הרמתי את הטלפון מעט שישען כנגד השולחן והפעלתי וידאו. לא הייתי בסיטואציה כזו מעולם. ואהבתי את זה. מאוד.
רק אתמול לפני השינה צפיתי בזה. מחזה מעניין. לא רע אפילו. לא רואים פנים, החזה שלי מתנועע, שד אחד מאיים להתאבד אל מחוץ למחשוף, שתי רגליים לבנות, מאחוריהן שתי רגליים כהות יותר ומאחוריהן מיטה.. המעט שרואים ממנה. התנועות, האנחות הקלות, ההפלקות העדינות, ולבסוף גיכוח שלי לפני שכיביתי את הסרטון.
היו עשרות רגעים שונים בשבועיים שחלפו.. כל רגע מיוחד בו למדתי על עוד תופעות ופטישים וניתנה לי ההזדמנות לחוות ברמה שאדע באיזו רמה זה עושה או לא עושה לי את זה. ובסופם של ימים ארוכים ועמוסים לעייפה בכל טוב, עולה בי געגוע דווקא ליד הגדולה ההיא שאני ככ אוהבת, זו שיודעת בדיוק מתי, היכן ובאיזו עוצמה.. זו שמחמיאה לי ומביכה אותי בו זמנית. עולה הגעגוע להתמסר, למסור שליטתי לאחר, ולנוח.