לאחר חודשים ארוכים מדיי של עירפול חושי וגופני מהעשבים הרפואיים, כשהשימוש העיקרי היה לשיכוך הכאבים, וביננו, סטלה לא רעה, ולא פחות חשוב מזה להשקטת הקולות הפנימיים בראש שלי, אלה שמאוד רועשים לי בראש ובעיקר צועקים עליי מבפנים, החלטתי לעצור.
הכאבים כעת לא מה שהיו, האמת שכמעט ואינם, למעט ברגעי מאמץ. אין לי דרך אפילו לתאר איזה משחרר זה כשלא כואב כלום אחרי שנה של כאבים מטורפים שהתחזקו בחצי שנה האחרונה.. אף רופא לא לקח אחריות, אף רופא לא הציע דבר מלבד משככים וכימיקלים (עד שמצאו מה שמצאו וניתחו). אני סרבתי בתוקף להרוס לעצמי את הכבד ושאר איבריי הפנימיים עם הכימיקלים שלהם לאורך שנה של כאבים ולכן בסופו של יום נאלצתי לבחור באופציה הבריאה יותר, אך המאוד יקרה.......
הבעיה שאחרי חצי שנה כזו של עישון, יום יום, מאחה"צ ועד הלילה (על מנת להתגבר על בחילות ולהיות מסוגלת לאכול, לישון בלילה ולא להתעורר מכאבים), הצריכה שלי הפכה פסיכית, בעיקר בגלל העמידות שפיתחתי.
לכן כשמצאתי עצמי מפרקת עשרה גרם בשבוע הבנתי שאני בבעיה ושהגיע הזמן לעצור.
אז שישי בבוקר היה העישון האחרון. זהו, נגמר.
אני מתעקשת להתמודד למרות הקושי הפסיכולוגי (הרי הרגלים קשה לשבור, בעיקר כשאלה הרגלים רעים)..
אבל אז אט אט הצלילות החלה לחלחל יותר ויותר. הגוף התנקה וכל מה שהצלחתי לשמור רדום בתוכי וממוסך צף חזרה. ביג טיים!
שלושה ימים של התקפי חרדה מסביב לשעון, קשיים לישון, אנרגיה שלא יכולה לבוא לידי מיצוי כי עדיין אסור לי להתאמץ או להרים מעבר ל-4 קג.. כל ניסיון שלי לנצל את האנרגיה, לפעילות שאינה סקס, נגמר כעבור פחות משעה בהתשה מוחלטת (סקס לא באמת מעייף, רק מחדיר עוד ועוד אנרגיות).
תכל'ס, רק אורגזמות מצליחות למלא לי מחדש את המצבורים. אז מה עכשיו? נחליף התמכרות נפשית אחת באחרת?
מצד שני, סקס ואורגזמות לא יכולים להזיק באף צורה :)
ככה זה אני מניחה.. הדרך לגדילה אישית עוברת דרך התמודדויות ואתגרים שלא תמיד זימנו לעצמנו.
ועדיין במחשבה רחוקה קדימה, זה לטובה, הכל לטובה. רק לנשום, לא להכנע לחולשות פנימיות ולהתמודד בגבורה עוד יום ועוד אחד.