לפני כמה פוסטים כתבתי על זה שאנשים חוזרים אצלי בחיים לתחייה, אאוט אוף דה בלו. אנשים שלא ראיתי או תקשרתי איתם לפחות שנה. מאז זה המשיך. כל מיני שאריות של 2017 צפו ועלו. יש סיבה שאנחנו קוברים דברים, יש דברים שצריכים להשאר קבורים.
באחד מאותם פוסטים אחרונים גם הזכרתי את האקס. זה עם הטבעת (בעצם בלי). קל לי היום להתייחס להכל ממרחק. להעלים עין כועסת על כל מה שהעביר אותי, לסלוח על המון, ולו בגלל הזמן שחלף והזכרונות הנעימים שנותרו עימי מהזמן שלי עם הילדה שלו.
לא דברנו מאז הפרידה. בימים שאחרי שעזבתי את הדירה יצא לנו עוד להפגש פעם אחת, לסגור את הכל בצורה מכובדת. וכן, גם סקס אחרון. הילדים שלו היו בחדר ליד, אבל לא באמת יצא להפרד מהם בצורה נורמלית. אבא שלהם לא התנהל באף שלב בצורה אחראית, ולצערם מי שנפגע מזה מלבדינו היו הם. הילדה בעיקר.
אולי דווקא משום שהיה לי איתה חיבור יוצא דופן, נצבט לי משהו בלב הערב כשהוא שלח לי הודעה בוואטצפ. הוא כתב שהוא מתנצל שהוא מפריע לי, אבל שהשבוע הילדה התעוררה בבכי בלילה ואמרה שהיא חלמה עליי ומתגעגעת, והוא הבטיח לה שימסור לי.
כשספרתי על זה לחבר שלי הוא טען שזו מניפולציה רגשית ושלא אתן לזה לגעת בי. שזה נסיון נואש לתשומת לב. קל להגיד מלהפנים.
שלא יהיה ספק, לאקס אין לי כלום יותר, לא חיבה ולא געגוע, כמו שלא שינאה או טינה. שחררתי. מצידי הוא מוזמן לחזר בעקשנות אחר הפסיכופטית שלו שידע בקלות להמיר אותי בה. מזוכיסט.
אבל הילדה שלו נחרטה לי בלב. עוד יוצא לי לחשוב עליה מעת לעת.. ואולי דווקא בגלל זה, הפעם חרגתי ממנהגי, לא עניתי לו מעולם מהרגע שנפרדו דרכנו למרות כל מיני הודעות ששלח כל כמה חודשים להתנצל. הפעם.. שלחתי לו שימסור לה חיבוק ענקי. זהו. קצר וקולע. הוא ענה שימסור וזהו. עברו דקות ארוכות מאז ועדיין אני מרגישה כאילו בעטו לי בבטן.
לפעמים אני כועסת על עצמי. על הנאיביות, החולשה, החמלה, רוך הלב. יותר מדיי מאלה כלפי מי שלרוב לא ראוי להם.
מצד שני... מקבלת את זה שאני זו אני כפי שאני. תוציאו ממני את הלב שלי ואז ישאר רק גוף חלול. לא אני. כל דבר מלבדי.
לוקחת הכל בחשבון, בעיקר את זה שעם הרוך תבוא הפגיעות. אבל לא מוכנה או יכולה לוותר על הרוך הזה.
כמו שלא אוכל להפסיק להאמין בטוב הקטן באנשים, בחדי קרן לבנים וקסמו של נחליאלי מקפץ כסימן לימים הטובים באמת..
כדי לשרוד את העולם שסביבנו אני חייבת פירורים של קסם. אבקת פיות, משהו קטן שיאיר את הדרך. ולו כדי לא ללכת לאיבוד בחשכה.
אני מקווה שקסם יאיר את דרכה של הילדה שלו.. לי אין איך לעזור יותר.
