Bigger on the Inside

אני לא טיפוס של קווים אדומים במיוחד.. יש לי אולי אחד או שניים, ועם הדמות הנכונה לצידי אני מוכנה גם לספוג אותם. לפעמים דברים לא קורים כי עוד לא הגיע הרגע הנכון. יש ציפייה, יש סקרנות, רק המומנטום טרם הסתנכרן.. כמו בכל דבר אחר גם בסקס יש עניין של טיימינג. כשאתה בונה מערכת יחסים, בעודך לומד את הפרטנר, מנסה להכיל את כל התשוקות והשריטות, אתה לא רק נחשף לדברים שלא חשבת עליהם, אלא גם נטמע בו, נטמע ומטביע חותם משל עצמך. וכמו הרבה תבשילים, ככל שזה מתבשל יותר לאט כך התוצאה מענגת יותר..

מהרגע הראשון שהתיישבתי מולה, הבטתי בחיוך הכובש שלה והקשבתי למילים יוצאות מגרונה, היה לי ברור שאני אמצא את הדרך הנכונה לי אל בין רגליה. לא ידעתי איך להביא עצמי חזרה למוד של אישה על אישה, אבל משהו בתוכי היה נחוש ובטוח מאוד, זה אמור לקרות, זה יקרה ואני אוהב את זה בכל מאודי. פשוט יודעת..

לקחתי את הזמן. מתקרבת לאיטי, לומדת את הגוף שלה בקצב שלי, כל פעם קצת, כמו בריקוד.. לא ידעתי איך זה באמת יקרה ומתי, ומאחר והפעם הראשונה שלנו לא עמדה בציפיות שלי, יצרתי לנו פעם ראשונה משלי, כאילו מעולם לא היה לה קדימון. לפשק לה את הרגליים, לשלוח יד, לקרוא באמצעות האצבעות את כל האזור, ולהתקרב כל פעם קצת, להביט, להסניף, לשחק.. ואז לטעום.. רך וחם ורטוב.. כל הרטוב הזה הוא בזכותי, הקול אומר בחיוך מבפנים.. שלי ובזכותי..

כל כולה לי, ואני לה.. 

החיים שלי בשום צורה לא כמו שחשבתי שיהיו, אי פעם. אבל טוב לי ואני מאושרת.. מי אמר אי פעם שעדיף להיות כאחד האדם? השוני טמון בלא להיות אחת מהעדר, להיות האשכנזיה המקועקעת ששולפת אידיש מהמותן כל פעם שמתעצבנת.. או רוסית, תלוי כמה עצבנית חח.. מנהלת את החיים הבין אישיים שלי בצורה קצת פחות קונפורמיסטית ועדיין מצליחה להוכיח שהכל אפשרי, הכל עוד יכול לקרות.. הפנטזיות כבר מתעופפות..

איך שהיא דואגת לי ומטפלת בי, רק אתמול בערב התפצלו דרכנו וכבר הפתיעה לחלוטין כשנקשה לי היום בדלת עם כרית חימום לגב.. מעצם היותה פה בלי לעשות מזה ביג דיל, ועם המוןןן אהבה, ההפתעה ומה שהאדרנלין עושה, כל התחתונים שלי נרטבו בין רגע.. אני אוהבת הפתעות כאלה.. אני אוהבת את הריגוש שהיא מביאה איתה, הגיוון והחוויות, אין פעם אחת זהה לקודמתה.. וכל רגע, כל מגע, כל פיסת עור, כל שבריר אינסופי של אהבה.. הכל בה..

מודה על הנשיות ומעט הגבריות שהיא מכניסה בעצמה לתוכנו, הדרך שבה היא גורמת לי להרגיש שוב נשית וסקסית.. האופן בו היא מרעיפה את אהבתה אליי, לכל חלק בגוף שלי.. יש עדיין רגעים שאני נבוכה מאוד, אבל היא מוצאת את דרכה להרגיע, לשחרר, מחדירה בי שלווה ועונג.. ומיום ליום מחלחלת לי מחשבה אחת עיקשת.. לו הדבר היה אפשרי ביולוגית, הייתי רוצה לעשות איתה ילד, לחלוק איתה משהו ככ קדמוני אך שורשי, אמיתי ומחבר..

מהדברים שלא תארתי לעצמי שאי פעם ארגיש. ועוד עם אישה..
ההפתעות הקטנות האלה של החיים..