עברנו היום כמה מכשולים. מדהים כמה שתקשורת מילולית פנים מול פנים, ללא הודעות כתובות או אפילו קוליות, יכולה לנקות את המסך, לפקוח עיניים. את פתחת ואמרת שהגיע הזמן שנדבר. פעם ראשונה שלמשמע המילים האלה, הבטן שלי לא צנחה. הייתי רגועה. כשהסברת מה את צריכה, כשזה התחיל לחלחל בי, לא הפחד היה הראשון להגיב בי, אלא המחשבה של איך נמצא לנו את הדרך הנכונה על מנת שנגרום לזה לקרות, אבל עם טובת שתינו בעניין.
היו חלקים בשיחה שהיו מאוד לא נוחים לי. לרוב בגלל משמעות המילים, או הרמיזה שאני מפרשת במח שלי בעקבותיהן.. באף שלב לא איבדת קור רוח, היית ברורה אך עדינה. יחסית חח.. נתת לי מלא חומר למחשבה, אישה שלי.. ככל שהשיחה התפזרה והתכנסה וחלף הזמן הרגשתי שקבלתי מענה לשאלות, מרגוע לחששות, ומידה קטנה ראשונה וזכה של שקט פנימי.
זה מה שעשה לדעתי את ההבדל.. את יודעת שלא האמנתי או חשבתי אפילו שאגמור יותר עד שתיפתר סוגיית הכדורים. אבל כנראה שניסים עדיין קורים.. אולי זה בגלל שמשהו בגישה שלך השתנה ברגע שהיית מולי ומשהו בי השתחרר בגלל כל התובנות שעלו בעקבות השיחה שלנו, או פשוט כי השקט החל לעטוף.. אפילו אותי הפתיעה הקלות היחסית שבה החליקה האורגזמה הראשונה.. לא ממש האמנתי למה שקורה אז ליתר בטחון זרמתי מהר לאורגזמה שנייה לפני שהגוף שלי ישנה דעתו חח..
הדמעות שלי לתוך הגוף החם שלך היו משחררות.. החיבוק החזק העוטף שלך מירכז אותי. כך נשארנו זמן מה.. עטפת אותי בחום ואהבה והשתקת את כל השדים שאכלו אותי בימים האחרונים. האמונה שכמעט אבדה שבה במלואה.. הסוללה התמלאה. וכל מה שהייתי צריכה זה לנשום אותך לתוכי, להצמיד עצמי לגופך ולחוש את אחיזתך לאורך גופי..
לפעמים אני מפחדת שלא תהיי. לפעמים אני נפעמת לאור מזלי הטוב על שנשלחת אל ליבי וזרועותיי..
בכל יום עולות בי שאלות, תמיד ישנו ברקע קולו של הגנרל שמעלה בי ספקות לגבי כל מה שאני מאמינה בו, ספקות על האם ומתי. ברגעים המפוקסים שלי, כשאני זוכה למידה של שפיות עם או בלי קשר לכדורים, אני יודעת שהפחדים האלה הם שטויות. אני יודעת מה אני רוצה. אני יודעת מה אני צריכה. את שניהם, אני רוצה אותך. אני צריכה אותך.
אני שייכת לך מזוית הראייה שלי, בהתמסרותי לך.
אני בבעלותך מזוית הראייה שלך, את בעלת הצעצוע, דעות הצעצוע לא רלוונטיות.
פעם נהגתי לספר על סבא וסבתא שלי שהיו יחד מתוך בחירה, מתוך התאהבות, ולא מתוך שידוך כמו שהיה נהוג דאז. הם אהבו אחד את השני. היא היתה אישה חזקה ודומיננטית, הוא היה איש שקט צנוע רך, והעריץ את האדמה שהיא דרכה עליה. להבדיל, ההורים שלי לא כאלה, אני גדלתי בבית עם סוג אחר של מערכת יחסים זוגית..
אולי בגלל זה אני שמחה שהאהבה שמובילה את עיניי וליבי היא מזוית רומנטית טהורה כזו.
את מבינה, הם בחרו להיות יחד. היקום לא כבל אותם זה עם זו דרך אירועים ואנשים, מתוך הכרח או ויתורים. יש לך מקום מאוד מיוחד בתוכי. את מבינה, אני בכל יום בוחרת בך. כל יום מחדש. בכל יום אני שואלת את עצמי, האם זה מה שאני באמת רוצה? האם אני מאושרת? האם אני מעדיפה לקום וללכת? בייבי, לא משנה כמה הימים קשים וכמה רגשות בעייתים זולגים פנימה, בכל יום ויום לאורך שלושת החודשים האלה אני בוחרת בך. בכל מחשבה בתחילת יום ובכל פנטזיה לפני השינה. בכל פעימת לב, בכל צמרמורת, בכל פטמה זקורה..
ללא ספק, היום עלית מעל מכשול רציני, עזרת ליצור נס מופלא קטן, פתחת לי את הלב, פתחת לי את הנשמה, הרעדת לי את הגוף מבחוץ ומבפנים.. כולל אותה האורגזמה מלאת האנחות שלי בצמוד לפניך.. אוחח..
אני אוהבת אותך אישה שלי, גם בקל וגם בקשה, ומאמינה שיש לנו עוד המון טוב לחוות יחד בהמשך הדרך..
