בוקר קצת אחר עבורי הבוקר. המשרד שקט, הרחוב שקט. כאילו העולם עדיין מתלבט אם להקיץ, ורק אני חושבת על אתמול. חושבת על הלילה הלבן ברובו שעבר עליי, ללא שום סיבה מוחשית, והבוקר כשהתעוררתי עם זיכרון חזק, מלחיץ ומטלטל במיוחד מחלום שהיה לפנות בוקר..
אולי לילה כזה מייצר בקרים כאלה. כי בחוץ הכל שקט ואיטי, ורק בבטן שלי השקט עדיין לא התמקם היטב עם ישבנו על הכורסא. הראש עדיין מעת לעת בורח לטלפון, להביט, לחפש, להרגיע ביעבועים קטנטנים של ניצני געגוע ולנקות את הבפנוכו.
אני יודעת שזה רק הבוקר שאחרי, אני מבינה שעוד כמה ימים זה יהיה אחר. שמה שקורה היום נקודתית אינו מצביע דבר וחצי דבר כי כבר מחר יהיה אחר, טוב יותר.
אבל הבוקר.. הבוקר מרגישה במשהו אחר, רוחות של שינוי.. קצת לפני החמסינים והשמלות ועונג אביבי, עוצרים לרגע, נושמים, מרשים לעצמנו להשתהות לרגע ואז.. אז נניח את הכתר על הראש ונמשיך במעלה השביל עם חיוך רחב ואמונה.