לפני 4 שנים. 28 ביולי 2019 בשעה 13:28
איך הימים שחולפים עלינו רק מחברים ביננו..
אני זוכרת כשהפגשתי לראשונה בין הלביאה לחבר שלי, היא אמרה לי אחכ שזה מאוד שקוף שהוא אוהב אותי.
אני התעקשתי שזה לא כך. רק בגלל שהנחת הבסיס שלי היתה שזה יהיה כמו שאני מדמיינת, לא ראיתי את מה שעמד מולי.
היא היתה דווקא זו שפקחה לי את העיניים. מנתה בפניי ניואנסים קטנים שביטלתי בתירוצים שונים.
בחלוף החודשים האלה מצאתי שנוצר בייני לבינו חיבור חדש, עמוק יותר. עבורו ודאי מעט השתנה, עבורי השתנה כל העולם.
המחוות הקטנות, המבטים, המגע, תקשורת תכופה אך לא לוחצת, הדברים הקטנים ששנינו אוהבים ועושה לנו הכי כייף בעולם..
הדברים הקטנים האלה..
עליהם מושתת האושר שלנו. על הדברים הקטנים...
(כי לפעמים בא לי להיות קיטשית ככה..)