באחת מהשיחות העמוקות ומלאות התובנות עם חבר טוב (שהכרתי כאן) הסברתי לו שמפריע לי שאני לא מרגישה חרמנית.. הבעירה הזו בין הרגליים.. נכון שאין לי בעיה להרטב כמו נהר בחורף ולגמור תריסר פעמים, אבל לא מרגישה חרמנות בוערת בתוכי. המסקנה שלו הייתה לכאורה פשוטה, אבל היכתה בי כרעם ביום בהיר. "חסרה לך תשוקה". איך לא ירד לי האסימון על זה מזמן??
לפני שאתם ממשיכים לקרוא,
חשוב לי לסייג בכל הכתוב לגבי בן הזוג שלי. התשוקה שלנו חיה ובועטת :)
התשוקה שאדבר עליה בהמשך מתייחסת דווקא לצורך במציאת צלע נוספת. עבורי.
הבוקר לאחר סיבוב במחלקות לבקר בקטנה את הבנות, ולאחר קבלת מחמאות על המשקל שנושר (לשם שינוי לא מרגישה מבוכה או צורך להתנצל אלא רק מחייכת וממשיכה הלאה), הבנתי שאני צריכה להתייעץ עם נשים אחרות, מה דעתן? האם להן יש איזה מתכון קסום להשבת תשוקה?
איכשהו המסקנה שעלתה בפני הרוב היתה שאחרי X שנים יחד (לא משנה נשואים או לא) האהבה אולי מושרשת אבל התשוקה מתפוגגת לחלוטין. המסקנה הזו לא עודדה אותי. אחת אמרה שככה זה, פשוט לקבל את זה. אבל אני לא נשואה, אני לא מוגבלת בזוגיות שלי ועדיין אני לא מצליחה לעבור את הסף של המנוחה על השמרים הבלתי נראים, לא מצליחה לחוש תשוקה עזה להרפתקאות, חוויות, גברים אחרים, נשים?.. לכאורה הכל פרוש בפניי. רק נותר לשלוח יד. אז למה הן נשארות בצידי גופי?
איך שאני לא מסובבת את זה, הפתרון של להשיב את התשוקה באמצעות חוויות חוזרות עשוי להשיב איתו משהו פנימה.. כשאת מרגישה סקסית ומושכת בעצמך, וכשמישהו גורם לך להרגיש ככה (גם אם את בעצמך מאוהבת בעצמך בלי קשר) משהו במוח שלנו משתבש, אנחנו עד כדי כך אוהבות להרגיש מושכות וסקסיות. וזה נפלא. כי מאותו רגע, שמן רזה גבוה נמוך- יוצא מהחלון. ומשהו מתעורר בפנים. ניחוח של התחלה של משהו חדש. ימשך 10 דק' או ימשך 10 שבועות, עדיין יהיו חוויות חדשות ומרגשות. ואני כמהה לכאלה. אבל לא מצאתי בי את האש ולא מצאתי את שחשק גופי בו. הבעיה שגם אם יעמוד מולי גבר כזה, לא ארגיש דבר בין כה. אני כן אתרשם מהמראה אם יש ממה, אבל.. הגוף לא מגיב בהתאם. התשוקה, היכן היא?
מתוך אמונה מוחלטת שאני חייבת את לילית חזרה ניסיתי לקרוא לה עם הרבה אורגזמות, אבל זה לא עבד. אלכוהול שעשה את העבודה בשנים עברו הוא האופציה האחרונה, סוג של הייל מרי כזה. ואז ירד לי האסימון שזה הרי לא פלא שלילית לא תשוב בהיעדר תשוקה. אני לא אלך ואפתה מישהו בלי שיבער לי עליו בצורה זו אחרת. אני לא אמצוץ זין - יפה או גדול ככל שיהיה - אם לא בוער בי על הגבר שסביבו. כן יש בהסטוריה שלי גם ימי מציאות שונה, אבל העבר לא באמת מעניין אותנו בשלב זה.
הקשר שאני צריכה מחייב גם חיבור רגשי ואינטלקטואלי. מה שמצריך ים אנרגיה.
לא תמיד היא ישנה.. וכשכן לרוב בצד השני ממתין נעל בית או עבד ניקיון. לא נראה לי.
שאלו אותי כאן לפני כמה ימים על זה שאני מתחלפת, מה אני עכשיו, דומיננטית או סאבמיסית.. גם היום אין לי תשובה.
קשה לי להסביר אבל גם את מה שבדסמי אני לא מתרגשת ממנו כמו לפני כן. כאילו מישהו הוריד לי את השאלטר, בלאט!
חשבתי לעצמי, היכן חוץ מהכלוב אני אמצא לעזאזל אנשים שיתאים עבורם לנהל סוג של מערכת יחסים בידיעה שהם לא היחידים- אין מונוגמיה. כמה באמת יסתדרו עם זה? הרוב לא. הייתי בסרט הזה. אולי צריך ללכת למסיבות. אבל אז חוזרים ללופ הקודם, אם משהו בי לא ניצת, מה יעזור לי לראות אנשים מכים זה את זה או נאנחים בתוך מועדון? לא מרגש. אפילו לפורנו כמעט יומיומי של לעשות ביד אני צריכה לצפות באקסטרים. המח שלי צריך גירוי מיני אקסטרימי כדי להכנס לפינה שבה הגוף יגיב חזק. כמו סטירה לפנים. כמו קיין על ישבן. סוג של בום שאחריו את שפחה לדחפים שלך.. אני צריכה מישהו או מישהי שיצליחו לחדור מבעד למסך הבלתי נראה שעוטף אותי, ולגעת בי באמת. לעורר משהו ישן-חדש. ניצוץ שמחבר בין המח לכוס שלי.
מדהים שלמרות כל הזמן שהושקע בניסיון פיענוח הדרך שלי להשבת התשוקה, בסופו של דבר הפתרון ככל הנראה טמון ראשית במהלך ראשון שחייב להיעשות. הקפיצה למים. עם או בלי תשוקה פנימית (האמנם?). הבעיה שאם זה לא יעבוד ולילית לא תתעורר תוך כדי, זה אומר להשאיר אחריי שובל אנשים לא מרוצים בלשון המעטה. זה לא מתאים למוניטין שלי, סורי.
מתעקשת ביני ליקום להשיב אותה אליי, מנסה לנהל מו"מ.
נלחמת עליה ואלחם גם על עצמי.
