'אני מקווה שהוא בסדר.. הוא תמיד מבועת מרעש הגשם והרעמים..' חשבתי לעצמי בשבת כשרעם הרעיד את כל הבית.
הסערה הקטנה התחילה באמת רק כשרעם עצום בחוזק רעמו הרעיד את הרצפה תחת רגליי ובמיידי זרק לי מחשבה לראש, מה איתו?
הוא תמיד מפחד.. כשהרעשים מתחילים, אפילו רק הרוחות החזקות, הוא תמיד ממהר להיכנס אליי לחדר, להיצמד לכסא שלי ברעד.
ממתין את סיום הסערה ביחד איתנו. כל חורף כבר שנים.
ביום שישי האחרון, בשעות הבוקר המאוחרות, אחרי שבוע קשה שבסיומו קריסת מערכות כללית, נאלצנו להרדים את אפי, הכלב שלנו, בן 15 וחצי.
כמו בחיים, גם אצלו- הוא היה בסדר עד שלא, זה היה מהיר בסוף. עד אותו רגע לא נראה אפילו שינוי התנהגותי.
תוך שבוע לא נשארה מערכת בגוף שלו להציל למרות תרופות וימי אשפוז שהושקעו בנסיונות להאריך ימיו..
בסופו של דבר עברה נק' האל חזור. נותר רק לעשות עימו חסד ולחסוך ממנו את הסבל שהוא עובר.
כלב שני שאני מלווה למנוחת עולמים. אין ספק שזכה לחיים ארוכים במיוחד (בכל זאת כלב גדול), אבל עדיין.
קשה להסביר את האובדן הזה למי שמעולם לא גידל כלב. וכמו עם בני אנוש, בלכתם אתה חש בריקנות בלב ובבית. הלכו והותירו חלל.
מאז, לחזור הביתה כל יום מבלי שיבוא לקראתי בדלת, יקשקש בזנב ויתרגש למחשבה של טיול, מעלה עצב..
אני מתנחמת בכך שיש הרבה אנשים ברחוב שלנו ועוד רבים מסביב שיזכרו אותו בחיבה יתרה בתור הכלב המבוגר וטוב הלב שתמיד טייל עם החתולים שלו..
