זה מעניין, חושבת לעצמי.. מאז התפרצות המגפה, אני ישנה טוב יותר, או לפחות מספיק טוב בהשוואה לקודם כדי שהחלומות שוב ירגישו כבעבר כמו חבר טוב שבא בלילה לחיבוק ממושך ובבוקר משכים ופונה לדרכו. לעומת תחושת חלומות הגנב בלילה - ככה נתפסים בעיניי החלומות החמקמקים, כמו שבאו ככה נמוגו עם פקיחת העיניים. שינה טובה באה לידי ביטוי בככ הרבה דברים קטנים, החל מחיוך בבוקר או יכולת ניהול שיחה עם אנשים מבלי למלוק ראשים.. כמה חשיבות לשינה טובה :)
אני כבר לא עושה סייברים, לפחות לא בעשור האחרון.. באמת שלא מוצאת הגיון בשיחות אירוטיות, ואולי כי אני פשוט התפנקתי. טיזינג אני יכולה לעשות טוב יותר פנים מול פנים. אולי הזקנה קפצה עליי, ואולי פשוט לא מוצאת את הקסם שפעם ראיתי בזה. אז עוד מול מצלמה? עם פחד הבמה שלי חחחח... מפה לשם, כנראה שעם כל הבידוד, סקסי או לא, בגדים תסרוקת, כבר לא אכפת.. אז טיזינג קטן, וחיוך לעיתים נבוך בין המילים.. אז נכון שזה עדיין עם עצמי, אין ידיים שנוגעות בי, אין את הזין המעמיק.. ואולי דווקא זה היה מה שעשה את זה חסר מעצורים, מהרגע שזרמתי.. הקינק נמצא בכל מיני פינות אם רק נסתכל. לא יודעת להגיד כמה פעמים גמרתי כנגד אחת שלו.. אבל זה היה מושלם..
שבועות עברו מאז הקינק האחרון וזה נותן אותותיו בכולנו. פורקן הוא דבר מאוד חשוב בימים כאלה. המתח, הלחץ, אנחנו אפילו לא שמים לב כמה סטרס עד שהוא מתנקז החוצה, עדיף בעזרת אורגזמות עדינות ומתפרצות. במקום שאנשים יהרגו אחד את השני - פלירטוטים ואורגזמות יעשו את אותה פעולה של שיחרור.. אז עשיתי היכרות ויזואלית מעמיקה בין הורוד החדש לחבר (הוא טרם זכה לפגוש אותו בגלל הבידוד), תוך הדגמה מוצלחת יחסית- זה לא פשוט גם להחזיק אחד וגם להחזיק אחר ולקוות לטוב חח.., ולגמור תוך כדי שוב ושוב כמובן כי זה בן זונה של צעצוע!.
חושבת לעצמי שזו תקופה טובה ליצור אומנות חדשה, המצב סביבנו שונה מספיק כדי לגרות לנו את הדמיון ולתת לו להשתולל, מה יכול לקרות, איזה סצנות יכולות להתרחש.. הראש משתולל, זה ככ כייף, הגירוי הזה ללא צורך בפרובוקציות פנימיות. בטח לא חיצוניות. סיפור אהבה בימי קורונה, היא ודאי וירטואלית, או אולי בין בעלי חיים שמאושרים מהיעדרותם הבולטת של בני האדם.. (מישהו אמר חזירי הבר בחיפה? הם מאושרים) בכלל אני חושבת שזה הזמן של הכדור קצת לרפא עצמו.. אני פשוט מתפלאת שזה כל מה שקבלנו. שלא התפרץ איזה הר געש או רעדה האדמה או כח עליון כלשהו (אולי איזה וולקני אחד החליט לבדוק את השטח לפני הזמן).
אגב, למי שתהה, סטאר טרק: פיקארד מצויינת! צחקתי. בכיתי. אפילו כעסתי ושנאתי. בכיתי עוד קצת. למי שטרם צפה והתלבט, גו פור איט!
אתמול לראשונה אבר עשיתי שיחת וידאו עם כל בני המשפחה. זה היה בעיקר משעשע.. ההורים היו בהיי מטורף מזה שלשם שינוי לא רק שומעים אלא גם רואים אותי.. פעם שנייה באותו חודש (!). לו ידעתי שזה כזה פשוט הייתי עושה את זה כל שבוע וחוסכת לעצמי הרבה כאבי ראש לאורך החודשים.. בכלל, מנסה לאמץ את הרעיון של שיחות וידאו כתחליף למפגשים.
אבל בעיקר העבודה היא על הראש שלי, להסיר אלמנט מיני אסוציאטיבי שנקשר לי עם שיחות וידאו. אפשר רק לקשקש, מצלמה לא אומרת שמישהו הולך להתפשט. ככ הרבה השפעות לקויות מעבר פגום.. שינוי תפיסתי ישים כל פריט במקום הנכון. אולי עדיף להתרכז בפונקציונליות? בלוגיקה? ואולי דווקא כדאי להתרכז ולנקז עצמנו לתוך הבדיון.
ימים משונים. מלאי פוטנציאל.
לפעמים חולפת לי מחשבה של לרוץ, לשים נעלי ספורט לרדת למטה ולצאת להקיף את שרשרת הבנינים. אז מחייכת למחשבה הזו, מדמיינת את זה נעים וחמים וכייפי וחוזרת לקרקע. ליו טיוב בעיקר, לפעמים למשחקים, לפעמים לסדרה.. מחר במשרד תהיה נחיתה עמוקה יותר לתוך המציאות ששם בחוץ. אבל היום, עדיין בחם ובבטוח.
בערבים האחרונים מרגיש לי אביב. לא יודעת להסביר, משהו מהבחוץ פנימה, אביב. האור? הריח? רוחות של שינוי או התחלה של סופת חול סמיכה שתערפל עינינו לימים..ימים ארוכים.. מביטים קדימה בתקווה. לימים אחרים, פנטזיה ממומשת..
יהיה מה שיהיה, ראש למעלה, אמונה, יצירה, מקוריות, חום אנושי..
Stay Kind. Stay Home. Stay Safe.
