לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

קווי מחשבה

לקחת את המחשבות תמיד עד הקצה
עד לרגע בו התחושה מתערערת מתלבטת ומתחבטת

ואז לתת דחיפה...
לפני 8 שנים. 4 בדצמבר 2016 בשעה 20:00

להניח את היד במקום הנכון

להגיד את המילה הנכונה

לפלרטט עם מילה,הברה,משפט

לערוג,להשתוקק,לדעת את נפשה,להכיר את מסתורי תודעתה

לזכור לא להבטיח...כי אם הבטחת, חובה לקיים

לשכוח את מה שהיה ונגמר

להתמקד במה שיש ועודנו

לחשוב אותה (כמעט) בכל רגע

חובתה לחשוב אותך בכל הווייתה,נשימתה,גופה,נפשה

לגרום לה להיות עם גרון ניחר,נשמה נעתקת,גוף משתוקק

כדי להביא אותה עד הבאר....ולהשקות את צמאונה,להרוות את נפשה

למלא את ישותה

להיות שם עבורה....ברגעי הכאב הבלתי נתפסים

ברגעי העונג שמשליכים אל עבר גן העדן שממתין לה,רק לה.

 

כי כל נגיעה במילה, צורבת את נפשה

כל משפט שחודר אל תוכה, חורך את תודעתה

הנגיעה הסופית,ההחלטית,האמיתית....תהיה עבורה ..יד אלוהים

https://lh3.googleusercontent.com/-d7S0KKkslKc/WEJAC4dLbOI/AAAAAAAAmtk/Ywz7TiYe6nk1dyXfl1_xPaVWCG1GrW7IACJoC/w346-h418/16%2B-%2B1

 

 

 

לפני 8 שנים. 4 בדצמבר 2016 בשעה 8:08

התחבטות אמיתית..

האם לאכול את כל העוגה או שמא פרוסה אחת קטנה?

ואולי...רק כמה פירורים קטנים כדי לטעום?

 

לפעמים, פירור אחד קטן מלא אותנו

ולפעמים, עוגה שלמה לא תשביע את תאוותנו

 

לפעמים, סטוצון אחד קטנטון, יספק את תאוות הרגע

ולפעמים, מערכת מלאה ומתמשכת תותיר אותנו ריקניים

 

יש ופירור אחד קטן, מבעיר בנו את אש הלהבה

ויש את העוגה ההיא, המושקעת, המלאה...אשר מותירה אותנו חסרי טעם

 

יש מי שמסתפק/ת בפירור הזה שלוקח אותנו אל הרקיע השביעי

 

ויש כאלה שישקיעו את כל הווייתם,יישותם ומרצם עם העוגה השלמה

עוגה שתותיר אותם לפעמים בלי טעם מתוק, בלי שובע...בלי משהו להמשיך איתו

https://lh3.googleusercontent.com/-zgW0usexmxY/WEMN1qBQiHI/AAAAAAAFQNo/uibjlW1GQssVkvT3dFxMhWfj5qI7R_y2wCJoC/w346-h466/4630505626070371160%253Faccount_id%253D1

לפני 8 שנים. 1 בדצמבר 2016 בשעה 8:21

 

כמה התחבטו כבר בשאלה "כשהיא אומרת לא...למה היא מתכוונת?"

 לפעמים ה"לא" הזה מזמין, לפעמים החלטי

 

מבט חטוף,מילה,משפט....מתחילים תמיד את הדרך

לפעמים היא קצרצרה...שניות ספורות ונגמר

לעיתים..חולפות כמה דקות עד שהטעם הוא מר

ויש את הימים,הלילות בהם מתקרבים ומתרחקים חליפות...

לפעמים אש הלהבה מתפרצת ברגע מזוכך אחד ואז אלף כבאים לא יספיקו

ולפעמים...מספיקה טיפת מים אחת..והופ נגמר

יש כאלה ששמים מטרה....והדרך לא חשובה

וכאלה ש...הדרך היא המטרה האמיתית...

https://lh3.googleusercontent.com/--cnpuI_1zOA/WCxtG-btDsI/AAAAAAAANAk/xeP2UmWfQVASIjIrttm3u2OJxwAfRin9ACJoC/w426-h593/1.jpg

 

לפעמים חלומות מתגשמים

לפעמים הם רק נשברים

 

https://lh3.googleusercontent.com/-Ht0r7BavKT0/WDdg7cWis8I/AAAAAAAAUn4/Mk5ots4dr-0pIcPvtT3ZTrIY5zCiEhB_gCJoC/w426-h465/16%2B-%2B1

ואת הרסיסים אנחנו אוספים יום יום...עד החלום הבא

(תובנות של בוקר חורפי)

 

 

 

 

 

 

לפני 8 שנים. 30 בנובמבר 2016 בשעה 8:31

לך תבין נשים....(אל תנסו באמת)

היא תקבל אותך בנשימה חמה, חיבוק אוהב, נשיקה שאין כמותה

 

אתה שלה לעד.

והיא? היא כל מה שחיפשת כל חייך, מרוכזים באישה אחת.

אתה הגבר האולטימטיבי עם הסוס הלבן ( הוא קשור בחצר הווילה שלך)

היא הפאם פטאל הפרטית שלך,רק שלך

 

אבל..(כמעט) כמו תמיד ...תמצא לה ההזדמנות להוריד אותך ביגון שאולה (מטאפורית....)

 

ולמרות הכל, אחרי שנזרקת/הושלכת/נבעטת/בויישת (ועוד כל מיני...)

היא תמתין שתחזור.

אתה תמתין שתסלח.

 

 

"אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי
שאבוא וארוץ עד אליך,
וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה.
(כן) הכל די רגיל בלעדייך"

 

 

אבל..כמה פעמים ספרנו עד 10 ושום דבר לא קרה?

(לא סיפור אישי, סתם מחשבה של בוקר חורפי)

 

לפני 8 שנים. 29 בנובמבר 2016 בשעה 9:16

קורה לכם שאתם אומרים משהו והצד השני מבין את זה אחרת?

 

אתם מתכוונים לטוב  - יוצא רע

אתם ציניים - הצד השני לוקח ברצינות

אתם רציניים - האמירה מובנת כבדיחה

מילת אהבה - נקלטת דחיה

 

כמה שלא נהיה ברורים,בהירים,חדי אמירה....תמיד תהיה שם הבנה לקויה

 

ואולי...חסר שם משהו

דבר מה נוסף,אחר,שונה

מבע,מבט,מחווה...

 

 

ואולי..בסופו של דבר....האשמה לא רק בנו?

 

 

לפני 8 שנים. 27 בנובמבר 2016 בשעה 7:45

את מוגנת

כך את אומרת לעצמך

אחרי שנים של נסיון,של צריבה,של שריפה....את מוגנת

למדת לייצר לעצמך את מעכבי הבעירה שלך

מכסה בשיטתיות כל פינה בנשמה,בתודעה

עוטפת את כל הווייתך,כל יישותך...במעכבי הבעירה האלה

אף אחד לא יצית אותך בלי שתרצי

אף אחד לא יישלח בך את האש הזו שתכלה אותך

כי את מוגנת

את כבר למדת על בשרך,בנפשך,בהווייתך

למדת להיזהר ממילה מדליקה

ממשפט מחמם

מגיץ שמבעיר לך את הנשמה

מרמץ שמעביר בגופך תשוקה יוקדת

את מוגנת

את יודעת שהאש ההיא, ששרפה אצלך את הגשרים, כבר לא תחזור

האש ההיא שאיכלה את כל הרצונות, את התאוות, התשוקות...

האש ההיא כבר לא תבוא

היא כבר לא תיכנס לתוכך

את מוגנת

את לא זקוקה לשום סופר טאנקר שיכבה את האש הזו

כי האש שאת מבקשת היא "אש האהבה" ולא אחרת

ולכן....את מוגנת.

 

 

 

אבל...אפילו את יודעת,

עמוק בפנים, את יודעת

 

ברגע האמת..

מילה,משפט,מחווה קטנה, מבט עורג

יפיחו את הרוח הקטנה הזו

הרוח שתבעיר את האש מחדש

תשא אותך על כנפי הלהבה

ואז,או אז, תביני כי שום מעכב בעירה לא יעזור

או אז, אחרי שתחושי את החום, הלהבה המלחכת את שולי תודעתך

כשתביני כי לא לאש הזו פיללת, לא אותה ביקשת

או אז.....

תמצאי בתוכך את הסופר טאנקר שלך, זה שהכנסת למחסני התודעה

תפעילי אותו שוב...בכל העוצמה, לכבות את אשר מאיים

 

ואז שוב, מחדש....

תייצרי את מעכבי הבעירה מחדש

ושוב, 

את תהיי מוגנת.

 

עד הפעם הבאה......

לפני 8 שנים. 26 בנובמבר 2016 בשעה 12:11

סתיו לא רק בחלונות

סתיו בלבבות

מתעצם, מתגבר, מתאבך, מתייבש

לוקח את כל מה שהיה רע בקיץ...מעצים אותו

שורף, חורך, צורב...גם בהר, גם בעיר, בעיקר בנשמה

ולא רואים מפלט...קצה האור

שאולי הוא קצה המנהרה, אולי רכבת שדים דוהרת

אולי הגשם שיבוא יישטוף את הכל

ואולי הוא רק יותיר עיסה דביקה של איכס שלא נגמר...

 

 

 


וזה הסתיו וזה עצוב
וזה הבית זה הכלוב
זו לא סיגריה ראשונה
זה בטח לא סיגריה אחרונה
זה מכונת המחשבות
שלא הצלחתי לכבות
וזה אני וזה אתה
זה הביחד שהיה כלא היה

 

 

לפני 8 שנים. 24 בנובמבר 2016 בשעה 8:28

תמיד יילך איתך....

גם אם תדחיקי רגעים קסומים

גם אם תשליכי הצידה שניות מכאיבות

גם אם הלב כבר לא שלי

בנפשך התבססתי חזק ועמוק

אז...תמיד תקחי אותי לכל אשר תלכי

אל זה אשר תקחי לך לאיש

כי זכרון המגע אולי ייתעמעם בך

אבל צריבת נפשך...לעולם תישאר!

 

 

בלילות שחורים, קרים הוא יזכיר אותי
כשאת תהיי כבר רחוקה
וגם אם תסרבי, הוא ישלח בשמי
חיוך, סליחה ונשיקה.

 

 

 

 

לפני 8 שנים. 23 בנובמבר 2016 בשעה 9:54

בכל התחלה של קשר .

תמיד בוחן את הראש,המחשבה,האמירה,השתיקה

לכבוש/לגעת בנפש, בתודעה, במחשבה העצמית

כשנפש בנפש נוגעת....כל מגע אחר הופך למשני

חיבוק, נשיקה,ליטוף, סטירה...יהיו השלמה

סגירת מעגל שלמה שמתחילה בהתרוצצות נפשה, חיבוטי נפשי

תהליך מלא,איטי,שביר,פריך שמחפש את החיזוקים הנכונים

https://lh3.googleusercontent.com/-7hxAVB3-2y8/WDToDmeBCKI/AAAAAAAIkr4/B-oVbS5wWN8Wyj4BsVTx7Hxm_aryPvvggCJoC/w346-h433/tumblr_ogxlf7DBqO1s8wyupo1_400.gif

 

לפני 8 שנים. 22 בנובמבר 2016 בשעה 8:16

לפני כמה ימים נכנס לסופר השכונתי כהרגלי

מבט אחד גרם לי לזכור מהיכן מכיר אותה

לפני כמה שנים, הייתה קשורה למיטה,עצומת עיניים

היא לא מכירה אותי, אינה יודעת מי אני

יודע שהיא לא מהסביבה, די רחוקה (הייתה בזמנו)

מבטנו הצטלבו לשבריר שניה והמשכנו הלאה

ליד המקררים פוגש חבר, מדברים,מתקשקשים

היא עוברת ליד, נעצרת, כאילו משותקת

מביטים בה שנינו, לא מבינים

היא נועצת בי מבט חודר,נוקב,בוחנת אותי

מסיט את מבטי, נפרד מהחבר, ממשיך הלאה

מציץ מדי פעם לעברה, היא משתרכת לאיטה, לא מתיקה מבטה

הייתכן שזוכרת?שיודעת?

באיווחת מחשבה הבנתי.....

היא לא מכירה את הפנים, רק את הקול, את הריח

והקול הזה....זרק אותה אל העבר, אל המיטה,אל הקשירה, אל הסשן ההוא...הנשכח

התעלמתי מההכרה והמשכתי....לא מביט לאחור, מנתק קשר עין

יש בה משהו, שגרם לי לרצות אותה שוב...קשורה, כואבת, מוכלת

חלפו שנים, התבגרנו, המשכנו הלאה

https://lh3.googleusercontent.com/-MzF8TAtHyiQ/WAaZfxwjPlI/AAAAAAAAKJ4/Jz27Ja99ek8-KahDtT3d9fcBRspB6kWQwCJoC/w346-h263/16%2B-%2B1

 

ועוד מעט..אני שוב בדרך לסופר...

https://lh3.googleusercontent.com/-1FkB9pW9ZF4/V7dNf92YfQI/AAAAAAAAEig/uFqmhanChCk0IN4eLbaBwcvh1gHqbsZBwCJoC/s346/16%2B-%2B1