|
|
|
לדמעות שלך יש שם
הן יודעות הכי טוב
כל אחת מהן היא פנינה מתגלגלת במורד הלחי הכואבת
דמעת אהבה....דמעת תאווה...דמעת כאב...
מי יידע לברור?לבחור?
נתיבותיה ברורות...ידועות....
לחלוחית ניגרת לאיטה, נתיבותיה מסמנות דרך
כל דמעה על לחי,
עד זווית הפה הפעור,המכווץ
מלחלח שפתיים יבשות, מעשיר שפה יוקדת
כל דמעה עם שם, עם ביטוי, עם רצון לעוד
כל דמעה,בדרכה, מנקזת
משחררת
מביאה את הבשורה
בשורת הכאב, השחרור, התשוקה
בשורת כאב שבא מאהבה.....באהבה
שמרי נפשך
נפשך הדוויה
המוצאת לה מסתור עמוק עמוק
נפש כואבת
נפש אוהבת
את חלכאת אלוהים הקטנה שלו
רצונו הוא רצונך
מבטו מצמית את גופך
מצמרר את תחושותייך
מגע צורב, חורך, מותיר את צלקת תאוותו
אבל...
שמרי נפשך
נפש מגוננת
נפש מכילה
זו אשר מעיפה אותך לרקיעי אין סוף
ואשר משפילה עד עפר
שמרי נפשך, שמרי
כי מגע ידו משחרר, מטריף
את קולך הוא משחרר באיווחה
נשימה רושפת, כולה שלו
הווייתך בין ידיו כחומר
את גופך הענקת לו בתאווה משחררת,משוחררת
מתאווה,משתוקקת, כואבת
את הנפש שמרי בעבותות, העניקי במנות קטנות
כי לא עולם חוסן
חמיצות זרה מחלחלת אל התודעה
מפזרת רוע בינות רגעי הזכרון
זיכרון כואב ומתוק שלי
מתוק וכואב שלך
הרגעים מתפוגגים
את מקומם לוקחת התחושה הזרה,המנוכרת
לעיתים מקוממת
לעיתים משתוממת
אבל תמיד.....מייאשת
מגע יד מלטפת,מחבקת
שפתיים נוגעות,מרפרפות,טועמות
מבט עין אל תוך,מסביב
החמיצות תיכף תתפוגג
הרוח שלי, הרוח שלך
תישא אותה הרחק
תמלא שוב את חושייך בטעם המתוק,הממכר
כאב שבא מאהבה, ניצת בתאווה
כזה שיפרק אותך,יפרק אותי
כאב של התנפצות לרסיסים
מתוך רסיסי החיים הללו...מגיעה השלמות
תמיד אי שם יש מישהי אוהבת, מישהו אוהב
מישהי כואבת, מישהו כואב
לב דואב
גוף כואב
מחשבה נסחפת
נעצרת על גבול
משתוקקת, מתאווה
אבל...היד אינה משגת
לא היד המכה
לא הלוטפת
לא המכאיבה
לא הכואבת
אבל היא תגיע...כי אי אפשר אחרת
לא לפחד להתאהב
שיישבר הלב
לא לפחד בדרך לאבד
מכל הרגעים בזמן
למצוא אחד לאחוז בו
להגיד שהגענו
תמיד לזכור לרגע לעצור
ולהודות על מה שיש ומאיפה שבאנו
ואותך....... אני בוחר
אותך....... אני חולם
איתך........ אני יודע
שרק איתך אני חופשי!
לבד אני מרגיש כאילו את היית איתנו
אבל כשאני שותק לי עם עצמי
אז את איתי, אבל....אינך
ואני שותק איתך
ולעצמי אני אומר
איתך אני יודע
שרק איתך אני עצמי
היא אוהבת אותו
היא כבר לא
אנחנו אוהבים
מתרגשים
מתענגים מכל רגע
כל שניה
עד שכבר לא
אהבה יומיומית, כל אהבה
תמידית או רגעית
סוערת או זניחה
אוהבת וכואבת
כואבת וחונקת
זורקת אותנו למעלה
מרוממת בהבל פה
משפילה באיווחת מילה
ואולי...אולי....
האהבה היומיומית הזו היא
רק שקרים קטנים, שקרים שקטים
שעמוק עמוק בתוך הנפש...ישנים, נחבאים, מסתתרים
סבך מילים ואמירות
פינג פונג של אותיות מתחברות
היא יורה את עצמה על המסך
מביאה את עצמה אל הקידמה
מביט במילה הנחרטת
המתריסה
המבקשת
מילה סקרנית, חקרנית
משפט שמבקש להביע אותה
זורקת רשת מילים...לדוג תשובה
מי שם מעבר למסך?
קופצנות מילולית ששואבת אותי
להטוטי לשון נזרקים לחלל
מתחברים לדמות...לגוף...לנפש...
היא כבר לא איתו, לא שלו
אבל הוא עדיין שם, איתה
היא מתחננת להתרחק,לברוח
לזרוק את זכרונו, את זכרותו
את מכאובי ליבה, את מכאובי גופה
להשליך את מי שהביאה עד כאן
אל צומת הדרכים שלוקחת אותה מחדש
אל המסלול המוכר, הישן...
מילים שמנסות לגעת
לקרב אותך לחיבוק הקרוב
המכיל
שם תוכלי להרגיש את האמת
את הרגעים של אחרי
מעכלת את המחשבה
לועסת בשקיקה את התחושה
מושכת אותה...עוד ועוד
להחזיק קרוב
הכי קרוב...
הכי מאחד
Together we stand, divided we fall
צליל מיתר מייבב
מלווה, עוטף, מחבק, מרגיע
מסדר את הנשימה, את הנשמה
לרגעים של אחרי....
אדם צובר זכרונות כמו נמלים
האמנם?
יש ונדמה הזיכרונות אך הבל
כי ערפל קורן עוטף בלאט
מחוז העבר האושר והסבל
כאב הפצעים ונחת המקלט.
