כבר בכניסה עגלת הקניות נתקלת באחרת.
מבט מוסט להביט ואולי לנזוף
נתקל במבט מבוייש טיפה שלה עם שמץ חיוך
"סליחה" היא מסננת "זה בסדר" אני עונה
מבט נוסף לעברה, בוחן יותר, מסוקרן.
מעל גיל 50,מלאה,שיער קצוץ צבוע והעיקר....סוג של קולר לצווארה.
"יפה הקולר" אני פולט כאילו בסתמיות ומפנה מבטי ממנה
"תודה, זה מבעלי" היא עונה, כמעט לוחשת.
מחייך חזרה ומניד ראש כמבין את כוונתה.
מפטיר "הוא כנראה אוהב מאוד" כסוג של אמירה סתמית שלא תביך אותה
"הוא מאוד אוהב ...." אמרה בשמץ לגלוג כמנסה למשוך את השיחה.
נפנינו שנינו להתחיל בקניות אבל משהו משך את שנינו לאותם מדפים...
"מקווה שלא חושדת שעוקב" חייכתי
סומק על לחייה מעיד כי הובכה עת אמרה "אולי אני העוקבת?"
ממממ....מתחיל להיות מעניין ....
"לי אין עם זה בעיה....שנעקוב יחד?" אני מציע ושואל אם דחוף לה הקניות...
"אפשר להמשיך את השיחה אחרי הקניות?" היא שואלת...
"מותר לך בכלל?" אני מסתקרן
"אסביר לך הכל " היא הבטיחה.
(המשך יבוא)