קווי מחשבה

מהי חירות אמיתית?

מי מחליט אם היא מספיקה או לא?

מהו גבול החירות שצריך(אם רוצים) לתת לנשלטת?

איזו חירות אנחנו לוקחים לעצמנו לעשות בה את שרוצים(אם רוצים)?

איפה עובר הגבול (הדק) בין שלילת חירות מוחלטת למתן חירות מסויימת?

גבולות לפעמים נוצרים כדי שיהיה את מה לשבור....גם לחירות יש גבול?

(יודע, אין תשובה אחת מוחלטת והכל ענייני ותלוי בנסיבות....)

מה שמזכיר לי את השיר הנפלא הזה :

חירותי, כמו הרוח חופשייה
חירותי היא אל מוות, היא חיה
דמעתה כצילו של יום קודר
נשמתה היא לפיד בוער
חירותי היא בבת עיני כעת
סגור אותה והיא תימלט

אין לה מנוח מאלה אשר מבקשים נפשה
יש לה עוד כח
לא, הם לא יראוה בייאושה
ארץ ומים חוצה בלי מרגוע פגועה כולה
עוף השמיים כל הליל ישא קולה