היא נשואה
איש לא יראה את זה עליה אבל בתוכה מתחולל מערבולת
כזו שזורקת אותה מפוריטניות חיצונית אל איבוד חושים טוטאלי
היא מצפה לפגישות שלהם,משתוקקת אליהן
מזמן הפנימה שיצר החיים שלה תלוי בפגישות הללו בהן גופה מושלך אל תהום
רק שם, נשמתה המיוסרת,המצולקת,המבולבלת מגיעה אל השלמות
הריחות,הטעמים,הכאב,ההנאה,העונג,ההשפלה,התרוממות הרוח....כל אלה שלה
לגנוח,לצרוח,להיאנח,להתפתל,לזחול...ובעיקר לנשום!
לנשום זה לא אומר שאתה חי, מעולם לא היה לביטוי הזה משמעות עבורה
שם,בפגישה הכואבת,האוהבת,הסובלת,החונקת,המשחררת,המשפילה ומרוממת...שם היא חיה.
"כאב שבא מאהבה" הוא אומר לה תמיד בין נשיקה,חיבוק,הצלפה,השפלה,התרוממות נפש
המשפט שמוביל אותה אליו,ממלא את חייה,את נפשה,את גופה
המשפט שמלווה אותה ביומיום השוחק,השגרתי,המשעמם,מלא בשקרי חיים
שם,בחדר,מבודדת,כואבת,סובלת,נושמת....היא מרגישה נאהבת בכאב הממכר.