קווי מחשבה

"אדם צובר זכרונות כמו נמלים"

כל זיכרון הוא עולם ומלואו

אחד...מודחק עד עולם

אחר מעורר בנו את הרצון לחזור לשם

פרידה תביא זכרון שיודחק...עד שייתעורר מחדש

הפרידה החדשה תזכיר את ההיא, שהייתה ואיננה

זכרון כאב עלום יותיר צלקתו על נימי הנפש ולפעמים גוף

אבל...רוב הזכרונות הם הבל...ולעיתים גם רעות רוח

מה שהכי מזכיר לנו את העבר אלה חוויות הרגע

מה שווים הם זכרונות ההבל אם לא נשווה אותם לחוויה הרגעית?

העכשווית?

כל שנותר הוא זכרון רחוק ששט לו על מים עכורים אל עבר תהומות הנשיה

כי יום המחר ימיר את היום להיות זכרון נמוג ומתפוגג

"יש ונדמה, הזיכרונות אך הבל
כי ערפל קורן עוטף בלאט
מחוז העבר, האושר והסבל
כאב הפצעים

ונחת המקלט"