לפני 8 שנים. 6 בדצמבר 2016 בשעה 8:04
את יודעת הרי...את מה שמחכה לך שם בקצה המסלול
המסע לא קל, הדרך לא פשוטה, הקשיים ברורים
אבל, את יודעת...כל הדרך את מודעת לתהליך
המבט המצועף שלך למעלה,מבט של אחת שיודעת מה עומד להגיע
מה עומד לחוות גופך,מה עומדת להבין יישותך,
ומהותך?היא כבר שם בחצי הדרך
ולמרות(ואולי בגלל) שאת יודעת,את מודעת, את מפנימה לאיטך את אשר עומד להגיע...
למרות כל אלה...את שמה את עצמך בידיי, גורלך מופקד בידיים בטוחות
את כל אשר היה לך בתחילת הדרך, עצמאותך, נפשך,גורלך....
את כל אלה ועוד, הנחת למשמרת על מפתן הדלת
ואחרי הכל, כשתתרוממי ממקומך הנכון,הראוי,ההגיוני
כשתתרוממי מרוקנת, מלאה, מוכלת, מאושרת, מסופקת
את תזקפי את קומתך מחדש....תמתחי את איברייך הכואבים, הצורבים
בנשימה חמה תסדרי את נימי נפשך, את מהותך, תודעתך
ואז...רק כשתגיע אל קצה המסלול את תביני כי הדרך הזו הייתה עבורך, רק עבורך