|
|
|
זה היכה בי כמו רעם ביום בהיר, ספונטניות הינה מצרך נדיר. הסכמתי, זרמתי הגעתי מיד, ואוו חשבתי לעצמי, אתן לזה יד? אך את עצמי לא יכולתי לעצור, זה היה חזק ממני ללא מעצור.
נכנסת לרכב הסתכלת עלי. מבטך ההמום לא יורד מעלי. מה קורה פה? הרי זה לא אמיתי, סוריאליסטי, ולא מציאותי.
את מה שקרה לא ניתן להשיב, אך על הזיכרון של אותו היום דבר לא יעיב!!!
נינה
קשה יש רק בלחם , חושבת לעצמי. קשה כמו זין שמתקשה, מתחרמנת לאיטי. אך מה לעשות שכך העולם, ולי מרגיש הכי קשה מכולם. בין אופטימיות לאכזבה, נעה בין הטיפות, יושבת חושבת מה יהיה לבאות. הרי יותר מכול הנני רוצה לסיים לעבור כל מכשלה.
מה לעשות חושבת בקול רם, מה לעשות שימות העולם!!! בין אופטימיות לאכזבה, נעה בין הטיפות מתי כבר אראה את הבאות.
אם לא הולך, אין מה לעשות! צריך לדעת מתי להפסיק לנסות. אז החלטתי להרפות ולשחרר אולי אמצא חלום אחר.
אז כאן מתגנבת לה התקווה, מתי אהיה כבר בחלום הבא.
נינה
אמרת לי. ואני חשבתי רגע, משהו פה לא הגיוני! למה לא אמרת לי, יש לך מישהו או שאת רק איתי?
אז בפעם הבאה אהוב יקר, תחשוב טוב לפני שאתה אומר דבר.
נינה
נלחמתי בך בכל כוחי, נלחמתי כל עוד נפשי בי.
מהצורך, הרצון להיות איתך, ומהפחד לאבד את השליטה.
כשסוף סוף הבנתי מי עומד מולי, שחררתי ונתתי מעצמי.
אך לפתע פתאום זה קרה, מיהרת לסגת בעצמך. מה יהיה? הרי אינני יכול לאבד שליטה, אמרת לעצמך!
אז עכשיו אתה במקומי נלחם את המלחמה שלי!
נינה
כשהמים סוערים זה כמו בנשמה. נפעמת, נסערת מחסירה פעימה.
אוהבת את ההרגשה המסעירה כמו במים הסוערים קצף לנשמה.
מגיעה כל יום לעבודה, חיוך לפה חיוך לשם אך לא דופקת חשבון לאף אחד בעולם. בוקר טוב כולם אומרים או כה נחמד, כולם מנומסים. אך לי בא יותר מכל, לשבור עציץ לנפץ הכול. כי כן, כזאת אני, חסרת מעצורים וחסרת גבולות.
נינה
איכפת לי ממך אמרת לי, בשיחתנו האחרונה אבל לא אמרת לי ש...קשה לך אני מבינה, קשה לך עם ההרגשה של איפה שאתה נמצא.
שוחחנו דקות ארוכות שבהן נחשפנו לבאות. אך עדיין לא אמרת לי ש...וכל כך רציתי לשמוע, לגמוע, לבלוע את המילים ואת כל הפחדים כי הרי אני עומדת לצידך בטוב וברע, כחברה טובה. איכפת לי ממך, לא אמרתי לך. איכפת לי ממך אבל לא אמרתי לך ש...צמאה למידע ולכל פירור שמגיע ממך, אבל לא אמרתי לך ש...
אז הנה אני לפני כולם, את כל האמת אומרת בקול רם. חושפת, אומרת לך ש..החייתה אותי, ריגשת, עוררת, עצבנת, שיגעת, טמטמת, אבל יותר מכל אהבת. אהבת לזיין אותי, לשכב איתי, להרגיש את תוכי ואת הרטיבות שלי יותר משל כולן והכי בעולם.
נינה
לפנות בוקר מתעוררת בבהלה, אתה במחשבות שלי, עד העונג הבא.
נזכרת, נפעמת, מתענגת מהמחשבה, אך אתה לא איתי, עד העונג הבא.
אתה חסר לי, אך ההחלטה הינה שלך ...מתי תשבר? אם בכלל? הרי אתה שולט אכזר! צד מתוק לך וצד מר, האם נפגש? אם בכלל. הרי ארסי אתה ורק אני אותך מכירה, עד המפגש הבא.
נפגשנו במקרה, יד הגורל, הבנו זאת שנינו...בסופו של דבר. נסחפת, טולטלת, נכנסת לבהלה מה יהיה אמרת לעצמך, עד המפגש הבא. העדפת ללכת, לידוע מראש איפה שרק תיתן בראש. לשבור את הכלים! למוכר, לבטוח, לדחוק את הרגשות לבפנים להרגיש בטוח. רגשות זה לא עניין שלי!!! אני הרי שולט אכזר וזה לא בשבילי!!!
אז שלום לך אהוב יקר, יפה שלי!!! ושולט אכזר.
נינה
המחשבות, המחשבות רצות ולא עוצרות. רגע, הפסקה, גם לי מגיעה מנוחה. המחשבה אינה מרפה והגוף רוצה מנוחה. לגמור, לגנוח , להתפרק זה כל מה שגופי חושק.
נסי נסי להתרכז חושבת לעצמי, אך לעזאזל למה זה קורה לי? לרגע, נסחפת שוקעת בהרגשה, כן, זה בדיוק מה שחיפשתי כששחררתי את המחשבה.
נינה
מים, שמיים, אדמה.
יושבת חרישית ומקשיבה, ומבפנים מתחוללת סערה...
מסתכלת על כולם, בוחנת את העולם, מעניין עוברת בי המחשבה. מעניין כמה מהם בשליטה? חיוך ממזרי עולה על שפתי, אם רק הייתם יודעים מה עובר עלי.
נינה
