|
|
|
רוצה לאחל יום אהבה שמח למישהו שאין בינינו כלום, אבל בעצם יש בינינו הכול!
אהבה - שנאה
קירבה - ריחוק
תשוקה - תשוקה (שאף פעם לא נגמרת )
הבנה - חוסר הבנה
אמון - חוסר הבעת אמון
חיבור שהיה שם מההתחלה והתמכרות אדירה.
נינה
שתלקק את שדיי ותמצוץ את פיטמותי כשהזין שלך זקור עמוק עמוק בפנים. ואני אגנח, אהנה מכל שנייה ואשפריץ עליך בחזרה.
בוקר טוב, נינה ; )
היום לקחתי החלטה אמיצה והודעתי על התפטרותי מהעבודה! כן, אכן כן, מה שאתם שומעים. לפעמים, גם אני לא מאמינה שיש לי כזה ראש משוגע. שלא תבינו לא נכון אני וורקוהוליק מכורה! חיה ונושמת את העבודה בכל שעות היממה, ובתפקיד בכיר מאוד ביחידה. אבל אחרי אירועי אתמול, נשברה לי הביצה!!! אז ישבתי היום לשיחה מול ראש המנהל בעבודה והודעתי לה חד משמעית שאני מתפטרת מהמשרה. אז שאלה אותי היא בתגובה תגידי לי מה את רוצה?
חמש דקות אחרי קיבלתי ההעתק למייל שנשלח למשאבי אנוש עם הודעה על התפטרותי ועל כך שהיא לא רוצה לאבד אותי!!! אז ביקשה היא מהם שיחה דחופה ובקשה למצוא לי ביחידה, משרה חדשה.
אז כרגע אני מהלכת בין הטיפות, אבל אני יודעת בביטחון מלא שהשמש תזרח מעלי!
נינה
עוד יום בעבודה וכמעט הרבצתי לבת זונה! כן, הקולגה שעימה עובדת אני יום יום. כן, זאת עם השגעון!! כל יום שאני מגיעה עם מרכולתי חושבת אני, אמממ...מעניין איך חיי המין שלה? נראה לי ששממון עמוק נודף משם. אחרת איזה הסבר יש לטירוף הזה. מזל שאני כזאת קרת רוח, עם הרגליים על הקרקע. צריך הרבה מאוד כדי להוציא אותי משלוות נפשי. אבל היום, את מה שהיה, את זה אני ממש לא מבינה. למה צריך לרדת לכזאת רמה?
לעיתים אני מרגישה שגדלתי ביקום אחר. הרחק הרחק מכאן. אני מסתובבת כמעט באצילות נפש ולא מצליחה להבין כמה רפש יש בעולם. ואיזה חוסר ביטחון עצמי יש לבת אדם, בכדי להגיע לרמה כזו של איבוד שליטה ועוד במקום העבודה. אז כולם "התאספו מסביב למיטתו של המלך" וקיבלו הצגה בחינם. ואני, מזלי שאני כזו שלווה, ובקול שקט עם הרבה ענווה אמרתי "סיימת כי לא צריך לצעוק אני שומעת מספיק טוב".
ואז הגיעה המנהלת הבכירה של אותה מחלקה. שגם עימה ישנה בעיה, כי חושקת היא בי מהיום הראשון, ואת מבטי הזימה שולחת היא לי בכל הזדמנות שרק יכולה. ויחסינו יחסי אהבה שנאה. ואמרה לי בהתרסה: " איך יכול להיות שאת כה שלווה, איזה קור רוח יש לבחורה."
אך עמוק עמוק בפנים הם כבר עלו לי על כל העצבים. אחחח...איך הייתי רוצה, להכניס להן סטירה! אחת כזו שלעולם לא ישכחו! כך שבפעם הבאה ישפילו את מבטן לרצפה.
לפעמים חלומות מתגשמים...
נינה
17 ביולי 2016.
אם רק היית יודע כמה ערמומית היא וממזרתה, אם רק היית יודע את האמת לאמיתה! אילולי היית יודע היית רותח גונח ולא מהנאה, היית מתעצבן בשבילי ולא רק בשבילך. היית מתעצבן עד כלות הנשמה מהכעס מהתסכול שהיא מביאה וכמה קטן מוציאה היא אותך. מה חשבת שלא תתחרט היא על מה שקרה? הרי מהרגע שפתחת לה דלת ולו פתח זעיר, ניצלה היא את חולשותיך במטרה להחזיר. וכל זה כי הבינה שהזדמנות פז הגיעה ואת הנעשה רצתה להשיב, לסובב להחזיר את הזמן לאחור, וללכת סחור סחור.
אך אני הבטחתי לשתוק, לסתום ולא לומר דבר. אז עומדת אני ומתבוננת מהצד. עומדת מקשיבה ולא פוצה פה, לא בשבילי ולא בשבילך. כי שומרת אני על האינטרס שלך ולא מתרברבת כמו חברתך.
מה עדיין לא הבנת? הלא חכם אתה. התרברבות באופיה, וזה העקב אכילס שלה!
תבין, היא לא יכולה אחרת. גם אם קיבלה הוראה, תמצא היא את הדרך להתריס, להתנצח להכניס לי מכה, אז בפה אומרת היא משהו אחד ובמעשה מראה היא משהו אחר " בואי תראי מה קיבלתי בווטס..." אמרה לי ביום שלאחר יום הולדתה. בעודי מסתכלת אומרת לי היא מיד " או רגע זה לא זה, התבלבלתי, הנה." אך זו הייתה בדיוק הכוונה. ומכאן שוקעת אני במחשבות שרצות ומתרוצצות. אז אם תהית מדוע נעלמתי כשלא היה, זה בגלל התמונה שחזרה וריצדה, יום לאחר יום הולדתה.
אז תאמר לי עכשיו באמת ובכנות, מה כה מרנין בה? האם זה ה hate sex שכה מושך אותך?
אז חשוב לי לומר שאת עצמי לא רואה אני במקום שני ובטח לבטח לא במקום שלישי. כי ברגעים הטובים הייתי רוצה, שתהיה שם איתי, ותבין שמה שאני אומרת זו אמת לאמיתה.
אז מהיום ואילך לא מתכוונת אני לשתוק להקשיב מהצד, ואם תשאל אותי היא שאלה, אענה לה מבלי להתבלבל לשנייה. כי סיימתי אני להתחשב בך, ובכל מה שקשור לחברתך!
נ.ב. אמון היא לא מילה גסה, וגם אם כן, יהי מה, כי משרתת היא אותי נאמנה!
תמיד תסמוך על תחושת הבטן שלך, ולא על שטיפות מוח של אחרים!
בחור חכם, וכמעט מושלם! אבל מה לעשות שאין בנמצא ואני כל הזמן עושה השוואה, ופיהוק עולה לאט לאט על שפתי?!
אני רוצה בחור יפה, שיזיין אותי בסדר הזה. שלפחות להסתכל עליו יהיה שווה, וכל זה בזמן מעשה.
אני רוצה להביט בו בהערצה עיוורת עם חיוך דבילי מרוח על פני. או אם רק הייתי כמו כולן הכול היה הרבה יותר פשוט, בעולם. אך בין רצון למציאות פתאום נפערת תהום!
חושבת, איך הגעתי עד הלום?
נינה
11 לאוגוסט 2016.
שתיים בצהריים, אמצע היום. צריכה קפה דחוף כדי להתעורר, חושבת לעצמי. נכנסת לקפה נגשת לקופה: תטעיני את הכרטיס, וקפה בבקשה. שנייה אני עסוקה רני (שם בדוי) תעזור לה בבקשה. נגשת אלי, מבטך ברצפה. כן, אמרת. מה את צריכה? הסתכלתי עליך, נעצרה לי הנשימה! וואוו איזה נוכחות מרשימה, קעקוע מהמם על זרוע ימין עוד אחד יפה יותר מהקודם בשנייה, שיער שחור יפיפייה, לבוש בשחורים. נעצתי מבט, הבנתי מיד. אני צריכה הטענה והפוך בבקשה. קודם הטענה ואח"כ הפוך ענית לי בטון החלטי. אין בעיה, מה שתגיד. אמרתי בטון רך ונעים. הרמת את הראש, מי זאת הסתקרנת? הסתכלת עלי, מבטינו נפגשו, קראנו זה את זו באותה שנייה.
הושטת אלי את הכרטיס, הושטתי את ידי אליך. ראיתי את עינייך נועצות מבט בלק הכחול שעל ציפורניי, החלקת אצבע עליו כאילו לאשר את הדבר. האנרגיה הייתה באויר. לקחתי את הקפה הלכתי. חשבתי לעצמי, אוף, למה אין לי כרטיס ביקור עלי? חזרתי למשרד פתחתי את המגירה. הוצאתי כרטיס ביקור ורצתי לחברה.
את חייבת לעשות לי טובה, תקחי את הכרטיס וצאי לשדירה. תיכנסי לקפה ותתני את זה לברמן עם השיער השחור, את לא תפספסי, תגידי לו הוא כבר ידע:))
סיפור בהמשכים...
נ.ב. ולכל מי ששואל, כן, כל זה אכן קרה.
נינה
https://s4.postimg.org/xsgh1cdgt/20160812_084409.jpg
רוצה אותך בכל מאודי. שתזוז, שתגנח, שתגמור לי בפנים, שתוציא הכול החוצה ישר לפנים. רעבה אני, ללא תקנה. מה יהיה? האם יום אחד ארגע?
אם רק יכולתי בחצאית להיות כל היום, הייתי: בורחת, גונחת, עושה ככל העולה על רוחי. נעלמת וזורקת עצמי לפנטזיה שלי. מתכופפת, רוכנת עד האדמה ומקבלת אותו במרות, בכניעה!!!
אז לפעמים עוברת בי המחשבה האם זו פנטזיה או מציאות רדומה? ובכן, מה אתם חושבים? האם שחררתי את כל המעצורים?
נינה
נקרע לך הכוס, אמר הרופא! רגע, ד"ר אני לא מבינה! איך זה יכול להיות שיש לי קריעה?? כמה גדול היה האיבר ?? המשיך ושאל. גדול מאוד עניתי בלחישה וקצת במבוכה. אוקיי, אז תדמייני שאת מנסה להכניס משהו גדול לפתח צר, מהלחץ זה נוצר.
אז עכשיו אני מחכה שהכאב יחלוף ולהחלמה מהירה! בכל זאת סופ"ש, השבת קצרה והמלאכה מרובה ;)
נ.ב. היה שווה כל רגע!!!
נינה
לפנות ערב, עדיין בעבודה אך לפתע אני רואה שפספסתי שיחה. מה? התקשרת? חיפשת אותי?
עמוס, לחוץ עוד יום בעבודה. אך בכל זאת התקשרתי אליך בחזרה. מדברים, מקשיבים, ומשלימים פערים, לזכר ימים טובים. הרי עבר זמן מה, ואותך ראיתי רק קמעה.
ספונטניות זה שם המשחק, אז כדאי שניפגש תיכף ומיד.
פתחתי את הדלת, בחנתי אותך. יפה שלי, אתה בדיוק כפי שזכרתי אותך! נכנסת, בחנת ציווית עלי, תורידי את זה מעליך עכשיו!
המגבת על הרצפה אתה בועל אותי בחוזקה. חדרת אלי בבת אחת, חוזק מהול בתענוג, שלא יהיה לי שום ספק מי פה השולט! הרגשתי את העובי שלך עם כל עשרים הסנטימטרים שלך. ממלא אותי ונכנס לתוכי. התענגתי על כל רגע שעבר, כל כך התגעגעתי לזמן עבר. זה כל כך טוב אל תפסיק, ביקשתי ממך וחשתי את הרעדה.
רוצה למלא אותך מכל החורים ומכל הכיוונים. תתהפכי, תסתובבי תפתחי את הכוס, את כל כך קטנה, את ממש מרטיבה ומתענגת על כל שנייה.
אז היה מרטיט היום עבורי, ואני מאמינה שגם עבורך!
נינה
נ.ב. יום למחרת ועדיין מרגישה את הכוס.
